פרק 8

1.5K 89 32
                                    

---

הגעתי לבית ספר והארי חיכה לי שם, הוא התקדם לעברי עם חיוך "בוקר טוב לו" הוא אמר וחייכתי חיוך קטן, "בוקר טוב הארי" אמרתי לו. "אמממ ​​הארי רציתי להגיד לך תודה על אתמול, זה לא היה מובן שתדאג לי ככה, תודה" אמרתי לו "אין שום בעיה לו, מתי שתצטרף אני פה" הארי אמר והתרגשתי פרפרים בבטן כשהוא קרה לי לו. שוב את אותה התחושה המוזרה מאתמול, חייכתי אליו והוא חייך אליי, התקדמנו לכיתה והתיישבנו.

הגיעה ההפסקה והארי בא לכיווני עם חיוך על שפתיו וחייכתי אליו. הוא התיישב לידי כי המקום היה פנוי ואכל את הסנדוויץ 'שלו. "הארי" אמרתי לו "כן לו?" הוא שאל אותו וכיווץ את גבותיו, "יש משהו שאני רוצה להגיד לך לגבי ממה ששאלת אותו לפני כמה זמן". אמרתי לו והוא הסתכל עליי במבט מודאג מחכה שאמשיך לדבר, "זה לגבי האישה שראית אותי איתה בפארק, זאת אמא שלי" אמרתי לו והרגשתי נבוך ממש, אני לא יודע איך הוא יגיב ואני מפחד, אף פעם לא סיפרתי לבן אדם כל כך הרבה דברים על עצמי בכל כך קצת זמן. "אההה" הארי אמר במבט חושב "אתה יכול לספר לי מה קרה לה?" הוא שאל וידעתי שאני אהיה חייב להגיד לו את זה מתישהו אז סיפרתי לו "לפני כמה זמן גילו שלאמא שלי יש את מחלת הסרטן "אמרתי לו והורדתי את מבטי, הוא מיד העלה את הראש שלי עם היד שלו מתחת לסנטר שלי "אה לואי, אתה לא צריך להתבייש בזה או משהו אתה יודע את זה נכון?" הנהנתי למרות שאני עדיין לא מרגיש בנוח לדבר איתו על זה,"בזמן האחרון המצב שלה ממש החמיר ואני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי "אמרתי לו והשפלתו את מבטי שוב "לואי תסתכל עליי״ הארי אמר ולא עניתי או הגבתי לו ״תסתכל עליי לו״ הוא ביקש שוב והנהנתי והרמתי את מבטי, ״אתה צריך להיות גאה באמא שלך ולהגיד לה כל הכבוד על זה שהיא מחזיקה מעמד עד עכשיו. אתה ממש לא צריך להתבייש על זה! "הוא אמר בקול רגוע אבל זה היה נשמע כאילו הוא דרש את זה "אני יודע אבל אני פשוט לא יכול הארי" אמרתי לו והוא קם וחיבק אותי "אני יודע שאתה יכול אתה פשוט לא רוצה, אתה צריך לקבל את העובדה הזו שאמא שלך בבית חולים עכשיו״ הוא אמר וידעתי שהוא צודק פשוט לא יכולתי לקבל את זה עדיין.

--------------------

"לואי אתה רוצה שאני אלווה אותך הביתה או משהו?" הארי שאל כשנגמר יום הלימודים "אממ כן אני אשמח תודה הארי" אמרתי לו והוא הנהן ובא אחריי.

היינו כמה שניות לפני הבית שלי "אתה רוצה להיכנס? "שאלתי אותו והוא אמר "להיכנס לאן?" הוא שאל "לבית שלי" עניתי לו  והוא הנהן בשמחה "כן אני אשמח" הוא אמר והתקדמנו לפתח הבית. פתחתי לו את הדלת "זה הבית שלי "אמרתי בקצת מבוכה "כל האחיות שלי בבית ספר עדיין אז אף אחד לא צריך להיות פה" אמרתי לו והוא הנהן התיישבתי על המיטה והוא התיישב אחרי "החדר שלך ממש יפה "הוא אמר, חייכת קצת והורדתי את מבטי מהמבוכה" תסתכל עליי לו "הארי אמר והסתכלתי עליו הוא התקדם אליי ומיד התרחקתי. לא רציתי שיהיה משהו מעבר למה שאנחנו עכשיו ביינתים, היה לי כיף עם הארי ואני עדיין לא מוכן לצאת מהארון מול כולם.

"הארי אתה רעב?" שאלתי אותו והוא הנהן "אז בוא נלך להכין אוכל" אמרתי  והוא הנהן שוב, אני חושב שהוא קצת התעצב שהתרחקתי אבל אני בכל מקרה לא מוכן עדיין.

נקודת מבט הארי׳ -

״אני צריך ללכת לשירותים, לואי אתה יכול להראות לי איפה הם?״ שאלתי אותו והוא הנהן מיד בדרך למטבח ״אני אכין ביינתים את האוכל״ לואי אמר והנהנתי, נכנסתי לשירותים ומיד ישבתי על הרצפה, לא באמת היה לי פיפי פשוט לא ידעתי מה לעשות באותו רגע, כל כך רציתי לנשק אותו, הוא היה נראה כל כך חמוד והוא פשוט נראה כמו מלאך, אני לא יודע מה לעשות כבר כי הוא לא נותן לי לעשות כלום אני לא רוצה להלחיץ ​​אותו או משהו כזה. הייתי בשירותים עשר דקות והורדתי את המים כדי שהוא יחשוב שבאמת עשיתי פיפי. יצאתי מהשירותים ומיד ריח ממש טוב של אוכל בא אליי, הריח היה כל כך טוב שהייתי בשוק שלואי מסוגל להכין משהו שמריח כל כך טוב. הוא נראה כל כך תמים. "הלכתי לעשר דקות וכבר הספקת לעשות כך כך הרבה״ אמרתי לו בחיוך והוא צחק "פשוט אמרת שאתה רעב אז רציתי למהר כדי שלא תיהיה רעב" הוא אמר וצחקתי  "תודה לו״ אמרתי לו״ בוא אני אעזור לך״ אמרתי לו והתקדמתי אליו. אחרי שסיימנו להכין את האוכל התיישבנו בשולחן אחד מול השני והריח בבית היה כל כך טוב.

"לואי אז מה-" התחלתי להגיד ופתאום הדלת של הבית נפתחה ונכנסו ברעש מלא בנות "היי לואי" הם צעקו והוא ענה להם "היייי", "אהה הנה אתה״ מישהי אמרה ״אווו ומי זה?״ היא שאלה שהצביע עליי "אני הארי "אמרתי לה "אני שרלוט" היא אמרה והסתכלה על לואי במבט חושד, לא הבנתי למה כי לואי אמר שאף אחד לא יודע שהוא הומו חוץ ממני אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, שרלוט סימנה לכל האחיות לעלות לחדרים כשהם התקדמו אלינו והקשיבו לה ועלו "כל אלה אחיות שלך?״ שאלתי אותו והוא הנהן עם חיוך "וואו זה המוןןן" אמרתי לו והוא צחק "אני יודע "וחייכתי אליו. הצחוק שלו כל כל חמוד.
———-
סיימנו לאכול ועלינו לחדר של לואי "לואי קבעתי להיפגש עם זאין וליאם היום בערב אתה רוצה לבוא גם?" שאלתי אותו "אממ אני לא יודע אני לא רוצה להידחף לכם לפגישות כל הזמן" לואי אמר והוריד את מבטו שוב, "לואי תסתכל עליי" אמרתי לו "למה אתה אף פעם לא מסתכל עליי?" שאלתי אותו והוא לא ענה "לואי אני מבקש שתסתכל עליי" אמרתי לו והרמתי קצת את הקול, הוא הסתכל עליי וירדה לו דמעה מהעין "מה קרה?" שאלתי אותו בדאגה וקיווצתי את גבותיי , "כ..כלום" לואי אמר אבל ידעתי שעובר עליו משהו, התיישבתי יותר קרוב ואמרתי לו "לואי אתה יודע שאתה יכול לדבר איתי על הכל, כבר דיברנו על זה, אתה לא צריך להרגיש לא נעים ממני או משהו כזה" ״הארי אני יכול להישאר לבד?" לואי שאל אותי וידעתי שאין לי יותר מה להגיד לו אם הוא רוצה להיות לבד, "אוקי לואי אבל אם אה רוצה לדבר או לבוא איתי ועם זאין תתקשר אליי" אמרתי לו והוא הנהן.
יצאתי מהחדר שלו קצת ברגשות אשם אבל לא יכולתי ללכת אליו אם הוא רוצה להיות לבד.
איך שבאתי לסגור את הדלת כשאני כבר בחוץ היא נפתחה שוב  ״היי הארי״ מישהי אמרה ולא ידעתי הוא הכרתי אותה .

—————-
אני יודעת שזה נגמר במתח פשוט לא רציתי שהפרק יהיה ארוך מידי.
אני כבר באמצע הפרק הבא אז אני אעלה אותו היום עוד מעט אני חושבת💕
סליחה אם יש טעויות❤️❤️

לארי סטילינסון - הסודWhere stories live. Discover now