פאנפיק הארי פוטר: גיי ברמות.

פאק. ג'יני.

צבעו של רון לא יכל להיות בהיר יותר כאשר קול חלוש של דלת חורקת נשמע מימינו.

היא הגיעה.

"רון?" הרמיוני נכנסה בסערה אל הדירה, נושקת לבעלה הקפוא קלות, מורידה את הז'קט האפור והרשמי שלה במהירות.

"אתה חיוור," היא מציינת, והוא רק מהנהן לאישור, שותק.

"הכל בסדר? אתה נראה רע." היא מתיישבת לידו, על הספא הרכה.

"עבר עליי יום... יום מטורף. קשה לי להאמין שמשהו בו היה אמיתי בכלל..." מתנשפת הרמיוני, פניה סמוקות, כפנים של נערה שבלתה את כל זמנה בחוף הים.

"מממ," מניד רון בראשו לחיוב, נמנע מקשר עין ישיר.

"רון? מה קורה איתך?" הרמיוני שואלת, הסבלנות מתחילה לנטוש את הבעתה.

"אני? אני בסדר. לגמרי בסדר." צועק לפתע רון, נעמד ורוקע ברגליו.

"מה איתך הרמיוני? מה? למה חזרת מאוחר? תני לי לנחש... הארי פאקינג פוטר." הוא לא מרים את קולו, אך הצורה בה מתנגנות המילים מחדירה בהרמיוני חרדה.

"איך אתה יודע? ולמה אתה כועס עלי?" נעמדת הרמיוני גם היא, צועקת את המילים בלי לחשוב. כולם מאכזבים אותה היום, והאש הכעוסה ממקרה דרארי עוד לא כבתה בה.

"אז את מודה?!" רון מרים את קולו בשנית, כאב ודמעות מצטברים בגרונו.

"מודה במה? מודה ב..." לפתע השכל הישר של האישה האינטיליגנטית נזכר לפעול: "אתה חושב שאני ו... רון, לא!" היא החלה לצחוק בשיחרור, צחוק ארוך, מתגלגל ויפהפה.

"למה את צוחקת? מה את מנסה להגיד?" רון צועק בבילבול, מנסה שלא לפרוץ בבכי אל מול הרמיוני הנחנקת מצחוק.

"רון, רון..." היא נרגעת בנחרה קטנה וחמודה, ואז מרצינה. "אני לעולם לא אבגוד בך, אתה יודע את זה, נכון? לא משנה מה." אשמה קטנה צבטה בחזה: היא לא סיפרה לו על "המקרה המוזר של הפנסי בשעת לילה."

"אני לא מבין." הוא אומר בטון ניטרלי, מביט בהרמיוני בתקווה למצוא תשובה.

"ראיתי את הארי עם מאלפוי, אדיוט שלי. הם התנשקו." היא מתחילה בעליצות, אך מסיימת את המשפט בפנים חתומות.

"הא, את לא מבינה כמה הוק-" רון מחייך, אסיר תודה, אך לבסוף פוער את פיו בתדהמה, מפגין כישורי קליטה אולטרא מדהימים.

שתיקה מתוחה רודפת את החדר למספר שניות.

"איפה ראית אותם?" שואל לבסוף רון, מלווה את דבריו באנחה כבדה.

"סמטה חשוכה. חיפשתי מקום שקט לנקות את הראש, עבר עליי יום מזעזע במשרד הקסמים, אבל השקט לו יחלתי לא היה כל כך שקט. הוא נשמע בערך ככה:" הרמיוני מחכה ב"חינניות" גניחות קטנות בניסיון להצחיק את רון, היא שנאה מצבים כאלה בכל מעודה, מה שרק עזר לבחור הכתום להיות מבועת מאי פעם.

"כשנשכב זה לעולם לא יהיה אותו הדבר." הוא לוחש בזעזוע, מה שגורם לשניהם לפרוץ בצחוק.

הם צוחקים במשך זמן מה, ולאחר מכן בוהים אחד בשני באהבה. השניים נוצרו אחד בשביל השניה. ללא ספק.

"חשבתי שג'יני תהיה פה, אמרת שהיא תבוא היום, לא?" שוברת הרמיוני את הדממה הנעימה, ושניהם חושבים בדיוק את אותו הדבר:

"פאק. פאק. פאק. ג'יני."