פאנפיק הארי פוטר: גיי ברמות.

מחיר התשוקה

"פוטר!" קורא דראקו בהקלה, עקצוצים של ריגוש עוברים ברחבי גופו למראה הבחור החסון והמושך. הארי נופף לדראקו לשלום קטן ומאופק, מביט בשעון שבידו בעצבנות. "הי דראקו," הוא לוחש בעדינות, והטון המרוכך מבהיל את הסליתריני החיוור. "איך... איך פנסי?" הארי מגמגם, מבטו מופנה אל הנעליים השחורות והמבריקות שדראקו נעל. "אנחנו מתגרשים." פולט דראקו בפשטות, מושך בכתפיו כאילו הפרידה היא רכילות שכונתית, לא ממש חלק מחייו. הארי שותק לרגע, עיניו פוגשות בעיניים של דראקו. בתנועה חדה ופתאומית הוא לופת את היד של דראקו עם כף ידו ומושך אותו במהירות אל סמטה אפלולית שנחבאה משאר הרחוב, משאיר סימן אדום ומפחיד של יד על הזרוע הצנומה. "אתה רציני?" הוא שואל בחיוך ממזרי, אישוניו טורפים את השפתיים האדמדמות של דראקו בחוסר מנוח. "כן." דראקו משפיל את ראשו אל הקרקע. הארי מהסס לרגע, אך באנחה רמה ידיו נשלחות קדימה, מצמידות את דראקו אליו בכוחניות. דראקו חייך בסיפוק, נקבר בחיבוק שעטף את גופו ברוגע אך גם בעוצמה, מגונן עליו אך לא נותן לו לברוח. "הארי..." הוא לוחש בחשש, אך שפתיו פוגשות באצבע המורה של הארי. "שששש..." הוא לוחש, מושך את דראקו בזהירות לנשיקה ארוכה. דראקו עצם את עיניו , ריסיו הבהירים כמעט מלטפים את עור הפנים הבוהק של הארי. הוא חפן את שיערו הפרוע, מתרכז בטעם המושלם עד כאב בשפתיו של הארי. לפתע רשרוש קטן נשמע אל מעבר לסמטה, והשניים מתנקים בזריזות, נתקלים בקירות המלוכלכים שהקיפו את הסמטה הצרה. הם מיהרו להפנות את מבטם למקום הרעש, אוחזים בראשם הכואב בבהלה.

סליחה שהפרק היה קצר וסליחה שעצרתי במתחחח

אבלאבל אני אמשיךךך