"הארי?" צמרמורת איימתנית עברה בהארי המסכן לשמע הקול המוכר.
"מה לעזאזל-"
הרמיוני ג'ריינג'ר, האישה והאגדה, עמדה כעת מול שניי בחורים חבוקים ומבויישים, מנענעת בראשה כלא מאמינה.
"אני... אתם צוחקים עליי או משהו?" היא גירדה את צווארה בעצבנות, בעתה מוחלטת משתקפת מעיניה.
"היי הרמיוני?" צייץ דראקו במבוכה, לחיו אדומה יותר מחדרי המגורים של גריפנדור.
"תסתום," לחש הארי לעגבנייה הבלונדינית שלצידו, מחטיף לו בעיטה קטנה.
"אני לא מבינה." היטתה הרמיוני את ראשה לצד, ככלב שהבעלים שלו בדיוק ביצע פעולה שמעבר להבנתו.
"אני באמת, באמת שלא מבינה." היא מתקרבת אליו, אגרופיה קפוצים.
"אתה עם ג'יני פאקינג וויזלי, אידיוט! מה אתה צריך יותר?" הטון המבולבל של הרמיוני מתייצב, הופך שקט ומאיים, כמעט מרטיב את מכנסיו של הגבר המצולק.
"הרמי, אני..." הארי מנסה להישמע רך, מה שרק מעורר חלחלה באישה ההמומה.
"אל תקרא לי הרמי." היא מסננת, מבטה מנקב את הלבן העז בעיינים הירוקות של הארי.
"את הולכת לספר לג'יני?" הארי שואל, משפיל את מבטו בתבוסה, נאחז בדראקו כדי לא לקרוס.
"אני לא יודעת." הרמיוני מכחכחת בגרונה, בוחנת את השניים במבט אחד אחרון.
"יודעים מה? לכו להזדיין." היא מגחכת בכאב, שנאה עזה משתקפת ממבטה. היא שולחת לעבר השניים אצבע משולשת, ובצעדים רועמים מסתובבת והולכת, מנקבת את הרצפה המלוכלכת עם עקביה.
"אז מה עכשיו?" דראקו שואל, מביט בצלילות אל הארי, סקרנות טהורה בקולו.
הארי מתנשם בכבדות, עוצם את עיניו בחוזקה.
לפתע יד חסונה נשלחת בתנופה חסרת רחמים אל הסנטר הכחוש של האדון מאלפוי.
-אני עומדת לעשות משהו אכזרי שאני שונאת שעושים אבל נו טוב.
הפרק הבא מוכן, ובלי לספיילר רק אגיד שלוני מתחילות להיכנס לקצב של דרארי :)
אז כשנגיע ל60 הצבעות לספר(נו לא יודעת אם זה מוגזם אבל תנסוו להיות נחמדים אליי)
אני מעלה:)
איך אני איתכם?
הו, וחייבת לציין שזה פרק של יותר מ500 מילים
YOU ARE READING
פאנפיק הארי פוטר: גיי ברמות.
Fanfictionג'יני ולונה? הרמיוני ופנסי? דארקו והארי? מיטב השיפים הגייז של הפ. ""אסור לנו, הארי," גיגמגם דארקו, מאדים, ליבו פועם בחוזקה, המגע הרך של הארי בלחיו צורב, מענה, מרגיש טוב- כמו הגיהנום. "אני לא יכול להתאפק, דארקו, לא עוד." הארי עונה בתחינה, נושא אל...
