פאנפיק הארי פוטר: גיי ברמות.

אלימות, גירושין ותהיות.

"אני לא אמור למצוא אותך ישנה על ספסל באמצע גן שעשועים! בטח לא שיכורה! את יודעת כמה מודאג הייתי? יש לך מזל שהרמיוני התקשרה לשאול מה שלומך. פנסי, באמת! לא ככה נישואים עובדים." דראקו היה נסער, עצבני ומתוסכל. ורידים כחלכלים בלטו ממצחו הלבן, נחיריו התרחבו, חושפים שרידי שערות בלונדיניות ומעוררת בחילה, אוזניו האדימו, נפוחות וגדולות יותר מהרגיל, וכל אלה שיוו לו מראה כללי מרתיע במיוחד. פנסי ישבה על הספה האדומה המפונפנת בחדר השינה שלהם, מקדישה את תשומת ליבה אל הבד הארגמני שכיסה את הרהיט יותר מאשר למילים הקשות של בעלה. היא הרימה אליו את מבטה, הבעתה נותרה חתומה. "אני יודעת שככה נישואים לא עובדים, מאלפוי. אז אולי כדאי להפסיק אותם." היא אמרה את המשפט בפשטות מרגיזה, ללא מאמץ, צובעת את נישואיהם בגוון חסר ערך. "פנסי, את לא מתכוונת לזה." אמר דראקו בזהירות, מתרחק באיטיות מהבחורה שהפסיקה לאהוב אותו. "את צריכה לישון. את לא חושבת בהיגיון עכשיו." פנסי חייכה חיוך רחב, נשכה את שפתה התחתונה בממזרות עגומה ונעצה את עיניה בבעל חסר התקווה. "אתה ידעת שזה לא יעבוד. ברגע ששלפת את הטבעת המזורגגת הזו וכרעת על ברכך כאילו יש לזה משמעות, ידעת. אני אומללה איתך ומגיע לי יותר טוב מזה, דראקו." היא קמה מהספא, תנועות ידיה מעידות על רגשות חדים. "מגיעה לי אהבה! אתה מבין אותי נכון? למה בכלל טרחנו להתחתן כשהיה כל כך ברור שזה חד צדדי?" היא מתסכלת על דראקו, לוקחת נשימה ומתקדמת אליו. היא מושיטה את ידה אל לחיו ומלטפת אותה ברכות, בוחנת את תוי פניו הנעריים. "מעולם לא אהבת אותי." היא לוחשת, עיניה נוצצות מדמעות. "אהבתי," לוחש דראקו, משפיל את מבטו כילד שנתפס משקר. פנסי שותקת לרגע, בולעת את רוקה ולפתע דוחפת את דראקו שמוט הלסת אל הרצפה, רוקעת ברגלה בעוצמה ומביטה למטה, אל דראקו המתפתל מכאבים. "אל תזיין לי את השכל, אידיוט. אתה אוהב את פוטר. כולם יודעים." היא מתרחקת מדראקו, חיוך מלא טירוף משתלט על לחייה. "אהבתי, הוא אומר לי, המטומטם." היא מתהלכת בחדר, מפנה את גבה אל דראקו. "ואז אומר לי איך נישואים צריכים להיראות. לא כמו שלנו, זה בטוח. הנישואים שלנו דפוקים. ודראקו מותק, אפרופו דפוקים, אתה דופק את פוטר!" היא מסתובבת בחדות, מצביעה עליו בגיחוך קל ומלא תיאטרליות. דראקו חסר האונים נאנק במצוקה, מביט בה בתקווה לרחמים. "אתה אפס. אפס מאופס. ואני הולכת לעזוב את המקום המלוכלך הזה, אני אקח את הרגליים שלי ואלך ל... פאקינג אזבקיסטן מצידי, רק לא להישאר עם נמושה כמוך!" פנסי רוכנת אל הרצפה, קרוב לאוזנו של דראקו. "אתה גמור. מת. אתה שומע?!" היא לוחשת באגרסיביות, יורקת על בעלה באלימות ועוזבת את החדר בצעדים כבדים, מלאי משמעות. דראקו קם מהרצפה הקפואה באנחות מלאות סבל, מתיישב על הספה המפוארת בקושי רב ומהרהר בהתרחשויות האחרונות. גירושין?. כאב. הארי. "פאק," הוא ממלמל, פניו מתעוותות, מלאות פחד. "פאק, פאק, פאק!" הוא צורח, מושך את שערותיו בכפות ידיו וכמעט תולש אותן ממקומן. "אני גמור. גמור!" הוא קם, בועט בספא ומפיל אותה על הרצפה, מזדעזע מפעולותיו האופייניות באופן מבהיל. הוא יוצא מהחדר, הליכתו מאופקת, ידיו לצידי גופו. "פנסי! חכי! בבקשה!"

 ---------------------------------------------------------------------------------------------

"הארי, אולי נבטל את הבראנץ' עם רון והרמי? אני עייפה ואין לי כל כך מצב רוח." נאנחה ג'יני, מתבוננת בבעלה המצולק בתחינה. "טוב," הארי מושך בכתפו, לא מייחס למילותיה משמעות מיוחדת. "הכול טוב?" הוא ממהר לשאול, כדי לא לשדר אדישות מוגזמת. ג'יני מהססת, פותחת את פיה כדי לדבר וסוגרת אותו במהירות. "נפלא. זה פשוט מתיש, יש עלי כל כך הרבה לחץ לזכות באליפות בשביל הקבוצה שלנו... אני מתחילה ממש לשנוא קווידיץ." הארי פער את עייניו, נדהם, וג'יני נזכרה בלונה פוערת את עיניה בצורה דומה. דמעה איימה לזלוג מעינה הירוקה. "לשנוא קווידיץ? אני כל כך מצטער, אהובה. לא היה לי מושג, באמת. את לא צריכה לעשות משהו שאת לא אוהבת!" הארי קורא, מחבק את ג'יני, קולו מלטף ותומך, כמעט מתוק מידי. "זה... זה בסדר. נזכה בגביע והכול יסתדר ואז אחשוב על מה אני עושה הלאה." ג'יני מחייכת חיוך קטן ומאולץ, משתחררת מהחיבוק המיוזע בנימוס. "אוקיי. פשוט תדעי שאני פה בשבילך." הארי אומר, וכשהוא מביט בשיער האדמוני והרך ומריח את הבושם ההדרי של אישתו, בחור בלונדיני ורזה חומק מזכרונו, מפנה מקום לאהבה אינסופית לג'ינג'ית המקסימה שמולו. "תודה, זה חשוב לי." ג'יני נושקת להארי על מצחו, מודעת לכך שלא משחקי הקווידיץ הם אלו שמטרידים אותה, הו, לא, מדובר בבחורה כחולת עיניים, מלאת שיגעון ואור, אחת שבדיוק התוודתה על אהבתה וברחה. וג'יני לא יכלה להימנע ממחשבה טורדנית, שזמזמה אל מול ראשה הנואש למנוחה: 'האם האהבה הזו הדדית?'. 'אני נשואה, אני מאושרת.' ג'יני חשבה. לא יתכן, הרי יש לה את הארי... אבל לונה, עם החיוך הכובש והנימה החולמנית, לא מצאה יציאה מתהיותיה של הגברת פוטר במשך כל אותה היממה.