אגדת השמש

פרק 16

אנחנו מגיעים לבית שלי, וג'קסון מתעקש ללוות אותי לחדר שלי. אני נותנת לו.

אנחנו בקושי מספיקים להיכנס ואמא שלי עוצרות אותנו.

"אני ממש מצטערת בשבילכם שהפסדתם את הסוף של הנשף," היא אומרת "אם אתם רוצים, אני מרשה באופן חד פעמי שג'קסון יישאר כאן ללילה," היא אומרת ומחייכת חיוך חם. "אני סומכת עליכם שאתם מספיק בוגרים ואני חושבת שמגיע לכם."

אמא שלי היא הכי טובה בעולם. והייתי קופצת עליה ומודה על ההצעה בכל יום אחר.

אבל למה היא הייתה חייבת להציע את זה היום?!

"אני לא חושבת..." אני מנסה לנסות להמציא תירוץ אבל שום דבר לא עולה לי, אז אני מתייאשת באמצע.

"היי זה בסדר אל תדאגי," ג'קסון אומר לי "ככה תדעי יותר מהר אם יקרה משהו." הוא מנופף בטלפון שלו, אבל מביט בי במבט מוזר.

אני חייבת להסכים להצעה, אם אגיד לא זה יראה חשוד מדי. ממתי אני מסרבת לעוד זמן עם ג'קסון?

"בסדר," אני מכריחה את עצמי לחייך, "תודה אמא." אני אומרת ומושכת את ג'קסון למעלה.

"אני מתה להתקלח," אני אומרת בדרכנו למעלה. שם אוכל לבחון את הדף כמו שצריך ולתכנן את המשך צעדיי. "אתה לא?" אני ממשיכה לקשקש. הוא לא עונה.

ג'קסון נכנס לחדר ומתיישב על מיטתי. הוא מעיף מבט בקירות חדרי הריקים, ואז מביט בי במבט מוזר.

"לא היה לי הרבה זמן לפתח תחביבים..." אני מסבירה ומנסה להסיח את דעתו.

"מה קורה?" הוא שואל. "את מוזרה מאז שחזרנו."

אני מבינה שלא הצלחתי להערים עליו כל כך.

"אני פשוט עייפה מהכל, מבין?" אבל אני נחושה בדעתי. "אני על קוצים ובטוחה שכל שנייה האנטר יחזור, או שהאלדג'ון יתקוף או שמשהו משוגע אחר יקרה. אין לי כוח כבר. נגמר לי הכוח." אני מכניסה לדברי גם אמת. זה באמת נכון, פשוט זו לא הסיבה לכך שאני מתנהגת מוזר.

"בסדר רייבן," הוא אומר בשקט. "לא רצית להיכנס להתקלח?" יש לי תחושה שהוא לא מאמין להצגה שעשיתי, אבל הוא נותן לי ללכת.

"כן! אני... כן." אני מנשקת אותו בעדינות על הלחי, חוטפת את הבגדים הראשונים שאני רואה ויוצאת מהחדר.

אני נכנסת למקלחת ומפעילה את זרם המים. אני יושבת על הרצפה הקרה ומוציאה את הנייר. ההוראות הגעה די פשוטות.

לפנות מכביש הייליין שמאלה.

להמשיך עד שדרת גארדן.

משם ישר עד הים.

אני מכריחה את עצמי לחשוב. ברור שאני צריכה לעקוב אחרי ההוראות האלה, אבל איך אני יוצאת מכאן? אין לי אף כוח שיכול לעזור לי...