אגדת השמש

פרק 30

אני מגיעה חזרה לחדר שלי לפנות בוקר ומקמטת את הפתק שהנחתי שם מוקדם יותר.

פתרתי את הדברים עם האנטר וזה מרגיע אותי. קבענו שיתחיל לאמן אותי כששבוע המנוחה שלי ייגמר, ועד אז היה נראה שהאנטר מתכוון לעשות סדר בבית שלו, תודה לאל.

דברים מתחילים להסתדר. עכשיו כל מה שנותר הוא רק למצוא את אספן והצוות שלם.

אני עוצמת עיניים ומנסה לישון קצת לפני שתעלה השמש.

נשיקות על פניי מעירות אותי בבוקר והדבר הראשון שאני רואה כשאני פוקחת עיניים הוא הכחול המדהים של עיניו של ג'קסון.

"בוקר טוב ישנונית," הוא מחייך אלי. "או שמא עליי לומר צהריים טובים." הוא מגחך אלי.

"מה? כבר צהריים? למה לא הערת אותי קודם?" אני מתעצבנת.

"כי את צריכה לנוח." הוא מוכיח אותי.

"אני יודעת, אבל אני לא חייבת לעשות את זה כשאני ישנה." נמאס לי לא לעשות שום דבר.

"אז מה את רוצה לעשות?" הוא שואל כאילו ציפה ששבוע שלם אני אבלה בשינה.

"לחשוב על מקומות שבהן אספן יכולה להתחבא ולהחביא איתה אל. תעזור לי?"

"ברור. רק תני לי להביא לך משהו לאכול קודם." הוא מודיע ומזנק מהמיטה.

הוא מביא לי טוסט וחביתה, אבל האוכל נזנח מהר מאוד ואנחנו מתרכזים ברשימה שהתחלנו להרכיב.

"אז כבר הייתם במגדלור ובבית הקולנוע הישן?" אני משלימה פערים.

"כן. היינו במגדלור לפני שחזרת. ומייקל ואלכס הלכו לבדוק בבית הקולנוע לפני יומיים. הם לא מצאו כלום."

"אוקיי," אני מסרבת לאבד תקווה. "לאן אספן יכלה ללכת," אני מהמהמת לעצמי תוך כדי חשיבה, נשענת על חזהו של ג'קסון שיושב מאחורי.

אני מאמצת את מוחי ומנסה להיזכר בכל דבר שיכול להיות לו משמעות, אבל לא מצליחה לחשוב על דבר.

"לא היה שום דבר במגדלור?" אני שואלת שוב למרות שאני יודעת מה התשובה.

"כלום," ג'קסון עונה שוב בסבלנות. "בדקנו כל פינה בבונקר."

"ובמגדלור?"

"איזה מגדלור?" הוא מביט בי משתומם.

"ה-מגדלור. שליד הבונקר. נכנסתם פנימה?" אני מתרוממת ומסתובבת אליו.

"אפשר להיכנס פנימה? אני מניח שחשבנו שזה נעול..." מצחו מתקמט.

"זה באמת נעול. אבל אם אני מצאתי דרך להיכנס אני בטוחה שגם אספן וניקולאס ימצאו!" אני קופצת מהמיטה וממהרת לנעול נעליים.

"איך לא חשבנו להיכנס פנימה...?" ג'קסון יושב במיטה וממלמל לעצמו.

"בוא כבר!" אני צועקת עליו.