5

361 43 123
                                    

פרק 5: מי הרודף, ומי הנרדף

צליל התעוררה מלילה נוראי.

המסע הזה היה מוזר.

היא החליטה לקחת יומן ולכתוב את כל המחשבות שלה.

המסע היה שקט מידי, הוא הרגיש  כמו טיול שנתי, ולא כמו "Killer Quest".

או בעברית, מסע הרג.

לא תקפה אותם שום מפלצת, אין רעש, אפילו אין להם מושג מי האויב, או מה הוא רוצה.

רק שיש אחד כזה.

מה אם, זה אומר ש-

הדלת ניפתחה, בן בפתח.

"רציתי לשאול אם תרצי לבוא איתי לסופר, כמו סתומים באנו לפה בלי אוכל" בן שאל במבוכה.

צליל הינהנה בלי לומר מילה.

היא קמה, לבשה את הנעלים הקבעות שלה, ויצאה איתו מהחדר.

ליאו לא אמר כלום כשהם יצאו, אבל היה אפשר לראות את האש בעינייו.

הם הלכו ביחד לכיוון הסופר.

בן התחיל לדבר "אז, כמה זמן את וליאו ביחד?"

צליל הסתובבה בחדות, מופתעת מהשאלה.

"למה אתה שואל?" היא חקרה.

בן משך בכתפיו במבוכה "סתם רציתי לדעת, אבל לא משנה."

הם שתקו, ממהרים את הליכתם לסופר.

בן וצליל נכנסים במהירות לסופר.

צליל ניסתה להגיע דגני בוקר, אבל היא הייתה נמוכה מידי.

בן צחק ותפס את הדגני בוקר שניסתה לתפוס.

היא שלחה לעברו  מבט חמוץ וניסתה להגיע לאחר, מתעלמת מהחבילה שהוריד לה.

"צליל" הוא אמר בעדינות "לא הורדתי את הקופסא כדי לצחוק עלייך, רק רציתי לעזור."

הוא הגיש לה את הקופסא בחיוך קטן, היא נעצה בו מבט כועס.

צליל מיהרה לתפוס את קופסא ולזרוק אותה לעגלת סופר, ולהמשיך להתקדם.

בן קנה בלי שצליל תראה פרחים שהיו קרוב לשם.

כשהם יצאו מהחנות הוא הציע לה בבישנות.

היא הביטה בו ברחמים ובאי אמון.

"אם אני אקח אותם, אפילו רק כדי לעזור לך, ליאו ירצח אותך, ושלא לדבר על זה שזה ממש חצוף להציע פרחים למישהי שיש לה חבר."

בן נאנח "אבל זה לא הוגן! מי יודע, אם היית נשארת בישראל, אולי היית אוהבת אותי? מי אמר שאת אוהבת את ליאו באמת? אולי אם הוא לא היה היית אוהבת אותי? אולי לפחות תתני לי ניסיון?" הוא אמר בעצב.

צליל נאנחה "אני מצטערת, בן, אבל אתה היית תמיד בשבילי כמו אח גדול, ואף פעם לא הרגשתי כלפייך שום דבר, אתה לא יכול לצפות ממני להרוס את החברות שלי עם ליאו רק כדי לבדוק אם אני אוהבת אותך."

למשמע קולה 2/ דמעות של זהבWhere stories live. Discover now