פרק 16: הפרק בו האקשן מתחיל, (כאילו שלא היה ממנו עד עכשיו)
כולם סיימו להתארגן בחדרים שלהם.
קדימה! עולים למטוס! יאי!
רובם היו רגועים ונחושים.
חוץ מכמה...
צליל לא הצליחה להפסיק לשלוח מבטים לליאו, שהיה חיוור.
אקנס ניסתה לדבר עם דקוטה, ולבקש סליחה, אבל הוא לא הקשיב, הוא היה נחוש בדעתו להוציא אותה מראשו.
אווה ישבה, קפואה כמו פסל, בעוד ריינה מהדקת את אחיזתה בידה.
בן ישב לבד, עוד פעם, והוא בעיקר רעד.
הוא התכרבל בסוואצרט עם הצמר שלו.
היה לו הרגל, שכל פעם שהוא בלחץ, מתחיל להיות לו קר.... אולי זה טוב, בגלל שבמצרים מאודד חם...
הראש שלו כאב.
הוא נאנח, וניסה להיזכר בזמנים טובים, ולהרגיע את עצמו.
פלאשבק
הוא רץ לו, ידו מחזיקה את צליל הקטנה, שכל הזמן יללה מכאבים.
"כואב לי הרגליים!" היא יללה, הדמעות ידו לה במהירות.
הוא לא היסס לפני שהרים את הילדה בת השבע בשק קמח.
בדרך כלל היא הייתה כועסת עליו על דברים כאלה, אבל היום זה יום אחר.
הוא המשיך לרוץ לביתה, מקווה שהוא עושה את הדבר הנכון.
היא נתנה לו את המפתחות, והוא פתח במהירות.
אלון עמד שם, מופתע לראות אותם באים "הכל בסדר?" אלון שאל בפחד.
בן הוריד אותה על הספה "כואב לה משהו, אין לי מושג מה" בן בכה, מפוחד שהיא תמות בגלל שהוא לא הספיק להגיע מהר.
אלון נתן לה משהו לאכול, שעכשיו בן הבין שזה היה אמברוסיה.
היא המשיכה ליבב ולבכות.
אלון נשק למיצחה "אומה, תרגעי, מה קרה?" קולו היה רך.
היא הפסיקה לבכות, ומשכה באפה הקטן והכפתורי "כ-כואב לי הבטן" קולה נשמע מתאפק.
אלון משך אותה לחיבוק, בעוד בן נשען על הקיר, כשגופו הקטן מתונעע קדימה ואחורה בלחץ.
דלת הבית נפתחה "היי, הכל בסדר?" אסטריה שאלה, מבוהלת.
היא בדקה את צליל, ונשקה למצחה.
"זה בסדר, זה שום דבר קשה, רק כאב בטן קל" היא הרגיעה את בן, שנראה כל כך חיוור שהוא כבר התמזג עם הקיר.
"אתה בסדר?" אסטריה שאלה בחביבות, ובן הינהן "אחראית הבית נתנה לי אישור לצאת לסיבוב, וראיתי את צליל חוזרת מהספריה, בוכה" הוא סיפר במהירות.
YOU ARE READING
למשמע קולה 2/ דמעות של זהב
Adventure(ספר 2 מתוך 3) היי! ברוכים הבאים לספר השני של למשמע קולה! תהנו! הכריכה המהממת היא של @Arilola1, ממליצה על הכריכות של ממש! ------------------------ הוא חוזר, ובגדול. אבל הפעם, הוא מכוון מטרה. למחוק מהעולם את כל החצויים. בנתיים, צליל מתמודדת עם קושי א...
