9

365 43 96
                                    

פרק 9: צרפת, שוב

צליל התעוררה, מבוהלת.

היא הביטה בפניו של ליאו, שישן.

הן היו אמיתיות מאוד.

מה החלום ניסה להגיד לה?

אולי שהיא רואה אותם הפוך או משהו?

טוב, בטוח זה משהו, אז אין צורך לשאול אם זה משהו....

היא בלעה רוק.

ליאו התעורר והביט בה בחיוך רחב ושואל.

צליל קלטה שהיא בהתה ומיהרה להסיט את מבטה בלחיים אדומות.

ליאו פרץ בצחוק "בסך הכל רציתי לדעת מה כל כך מעניין בי, אין לי בעיה שתסתכלי עלי."

צליל האדימה עוד יותר "ז-זה ל-לא משנה" היא הסתכלה דרך החלון.

"את נשמעת כמו בחורה שמאוהבת בבחור שלא שם עליה" הוא נשמע משועשע.

צליל חייכה חיוך עקום "לא, החבר שלי לפעמים יותר מידי שם עלי."

ליאו חייך, מקרב אותה אליו "וזה רע?" צליל כרחה את זרעותיה סביב עורפו "לא נראה לי, אני די מעדיפה אותך ככה."

ליאו צחק "את כזאת קיטשית" צליל החמיצה את פניה "תראו מי שמדבר 'אני חולה, עלייך!' " שניהם פרצו בצחוק מתגלגל כשנזכרו בזמן ההוא.

ליאו נשק ללחי שלה, צליל הרימה גבה "אתה לא מפספס אף הזדמנות, אה?"

הוא גיחך "כן, ואת תצטרכי לסבול אותי בשקט, אני לא מתכוון להפסיק בקרוב."

"ואני הקיטשית מבינינו" צליל החזירה לו בגבות מורמות.

----------------------------------

הם הגיעו למקום.

צליל הלכה, בטוחה בעצמה, לכיוון מסויים.

הם עקבו אחריה.

הייזל מיהרה ללכת בקצב שלה.

"אז, אני מניחה שאת כבר לא צריכה את העצה שלי בנוגע למה שקרה שם?" הייזל שאלה.

צליל הנידה את ראשה בעצב "אני עדיין צריכה, כי גם אם אחת מהן הצליחה לברוח זה לא אומר שהאחרות ניצלו."

הייזל הינהנה בראש מורכן.

צליל נעצרה, ואחריה האחרים.

מולם עמד בית רעוע שאין להם מושג איך הוא עדיין עומד שם.

צליל נכנסה לבית.

הוא היה חדר גדול וריק.

חוץ מציור ממוסגר, שהיה תלוי על הקיר.

בציור היה מצויר חמש בנות.

הן היו בגיל ההתבגרות שלהן.

הם לא זיהו שלוש מהן, אבל שתים מהן היו מוכרות.

למשמע קולה 2/ דמעות של זהבWhere stories live. Discover now