אהבה משולשת/הארי פוטר

-10-

ממליצה לקרוא את הסוף של הפרק הקודם או את כולו הוא די קצר :)————————————————————לאחר הפגישה ה״סוערת״ של אמה עם דראקו, נכנס אבא של אמה, לוציפר. מאחוריו דמבלדור, וסנייפ מצידהם.״אמה יקירה איך את מרגישה?״ שאל לוציפר את אמה, בעודו תוכן את ידו לתוך כף ידה, שנראת קטנטנה בידו. ״אני בסדר אבא, מה אתה עושה פה?״ ״אני הייתי חייב לבדוק אותך, ולדבר איתך... את יודעת על מה..״ אמר, הקול הגברי והנאה של לוציפר נשמע ברחבי המרפאה.

״אלבוס...תשאיר אותנו לבד לכמה רגעים?״

״כמובן, אחכה בחוץ״ אמר דמבלדור, ויצא מהמרפאה, מותיר את אמה, אביה וסוורוס מאחוריו. מסיבה מסויימת סנייפ נשאר שם, אבל גם האבא לא ביקש ממנו לעזוב.

״אני מנחש שאת יודעת על מה אני רוצה לדבר איתך״ אמר לוציפר, לאחר שאלבוס יצא. ״אני מבין שאת בטח תוהה לעצמך למה סוורוס נמצא איתנו״ הוסיף.

״אבא, לפעמים אני בטוחה שאתה יודע לקרוא מחשבות כי האינטואיציה שלך נהדרת״

״אמה זה לא זמן לבדיחות... ״ אמר, בעוד אמה מגלגלת עיניים. ״אז כמו שאמרתי, סוורוס נמצא כאן כי ביקשתי ממנו להשגיח עלייך במהלך המשימה שלך״.

״כן גברת אמה. אני אעקוב אחר פעילותיך ואדווח לאביך על כל פעילות חריגה שתחליטי לעשות״ אמר סוורוס. ״מבחינה היפותטית, אם תיכשלי או יקרה משהו בסגנון תמיד אוכל להעיד בעידך שזאת סתם התנהגות טיפשית של בני נוער״

״אז מה שאתה אומר לי שאתה מביא לי בייביסיטר. לא תודה, אל תיקח את זה אישית פרופסור אבל אני לא מעוניינת לבייביסיטר שדבוק לי לתחת כל היום״ אמרה אמה.

״אמה אני מבקש ממך, שפה.״ לוציפר שיפשף את מצחו והמשיך לדבר. ״ובקשר לדברייך, אני חושש שאין לך ברירה כאן. מה שמזכיר לי, איך את מתמודדת עם המשימה? את חושבת שתסיימי אותה עד סוף השנה?״

״סוף השנה? חשבתי שזה היה עד סוף שנה הבאה״ בהלה הופיעה על פניה של אמה. סוף השנה זה עוד כלום זמן, והיא בחיים לא תספיק, במיוחד עם כל הרגשות החדשים שלה, כלפיי... כלכך הרבה אנשים...

״אמרתי לך שאולי נצטרך להקדים את זה ושלא תתמהיי. אני מבין שזה קשה אבל-..״

״לא אתה לא מבין כלום. אתה גם לא תבין את זה, הם החברים הכי טובים שלי אני לא יכולה לעשות את זה להם״ החדר התחיל להתמלא באנרגיות שליליות.

״אני מבין שקשה לך... אבל אנחנו צריכים את זה, בשביל להחזיר את אמא, בשביל שלא תחיי בסכנה. את רוצה להחזיר את אמא נכון?״ זאת הייתה שאלה רטורית.

״בבקשה אבא, תן לי קצת זמן. אני נהנת פה, אחרי הרבה זמן שלא, אני באמת נהנת פה, ואני יודעת שאצטרך להרוס את זה בקרוב, אבל בבקשה.. תן לי להנות עוד קצת.. בבקשה..״