אהבה משולשת/הארי פוטר

-9-

אור חלש ולחשושים העירו את אמה. היא הרגישה בכאב ראש והחלה לזוז.

״היא מתעוררת״ שמעה את קולו של רון.

היא פתחה את עיניה וראתה שלושה ראשים מציצים לכיוונה עם מבטי דאגה מופנים אליה.
״אמה איך את מרגישה?״ שאלה הרמיוני.
״כמו זקנה בת 93 שלא יצאה מהבית במשך שנים״
״את נראת לי יותר צעירה״ אמר הארי.

״כן...אולי 92 אולי 91 במקרה הטוב״
״הסתכלת על עצמך לאחרונה הרמיוני?״
״ברור, ואני נראת יותר טוב ממך זה בטוח״.

מאדם פומפרי נכנסה ברגע זה למרפאה.
״בוקר טוב יקירה, איך את מרגישה?״

״בסדר.. קצת כואב לי הראש. מה קרה לי?״ אמה נגעה בראשה. באותו רגע היא ראתה נער בלונדיני יושב בצד החדר, מסתכל עליה ובוחן אותה. ואז לפתע היא נזכרה מה קרה. פאק.

״התעלפת בחדר האוכל יקירה, מר מאלפוי סחב אותך לכאן ונשאר פה כל הלילה. הוא לא היה מוכן לספר לנו מה קרה עד שתתעוררי.״ הסבירה האחות. ״חברייך מבית גריפנדור הגיעו היום מוקדם בבוקר כדי לבדוק לשלומך. תוכלו לפטפט מעט ואז הם יצטרכו ללכת, מר מאלפוי ישאר איתך לדבר על מה שקרה אתמול ותצטרכו לספר לי על האירוע שעבר עלייך כדי שנוכל להגיע לטיפול המיטבי ביותר״ היא הסתכלה על הנערים ויצאה מהחדר.

אמה הסתכלה על מאלפוי, לחייו היו מעט אדומות והוא חיוך לעצמו חיוך קטן. היא הכריחה את עצמה להזיז את עיניה מהנער ולהסתכל על הארי.

״אני חושב שאנחנו נלך וניתן לך למאלפוי להתעדכן, תעדכני כשיש משהו חדש. נבוא לבקר אותך בארוחת צהריים״ הוא חייך אליה וחיכה שהרמיוני ורון יצאו מהחדר. ״היית צריכה לראות איך הוא היה, בחיים לא ראיתי את מאלפוי דואג ככה״ לחש הארי ויצא.

אמה הסתכלה שוב על דראקו שעדיין ישב עם פניו למטה. הוא חייך חיוך ממזרי והתקדם לכיוון מיטתה של אמה, הוא הסתכל עליה וחייך. לחייה הסמיקו והיא הסתכלה הצידה במבוכה. היא הסתכלה עליו שוב פעם והוא עדיין הסתכל עליה. הוא כלכך דרמטי, ההליכה שלו לכיוון מיטתה של אמה הייתה כלכך איטית ודרמטית למרות שהיה במרחק של 3 מטר ממנה. בסופו של דבר הוא הגיע אליה והתיישב לצידה.

״דראקו אנ-..״ , ״לא. אנחנו נדבר עלינו אחר כך, קודם כל... איך את מרגישה?״

״אבל..״, ״לא עכשיו. אני מבטיח לך שנדבר על זה. זה הורג אותי לדעת שאני לא יכול לנשק אותך עכשיו. אבל זה יותר חשוב״ הוא התקרב לאמה יותר ושילב את כפות ידיהם. ״ועכשיו. תעני לי על השאלה שלי, איך את מרגישה?״

היא הסתכלה עליו, הוא חייך אליה במעט בחיוך שכמעט אי אפשר היה לראות, ולאחר מכן הוא החזיר למסכת-נסיך-סליתרין שלו. אמה לקחה נשימה עמוקה ועזבה את ידו.