קדימה מייגן, אל תיפלי. אל תיפלי. אל תיפלי.
הסתכלתי קדימה וניסיתי ללכת כמה שיותר ביציבות עם נעלי העקב השחורות והלא נוחות שאמה הכריחה אותי לינעול. אוי, כמה שאני שונאת אותה עכשיו. למרות שהן באמת עושות אותי סקסית כמו שהיא אמרה כשהלכנו לעשות קניות ביחד. אבל בכל זאת מה הייתי עושה עכשיו בשביל איזה מגפיים רגילות ונוחות. נאנחתי בהקלה כשהתיישבתי על הספסל מול ביתי, שאמה אמרה לי לחכות בו והידקתי את המעיל הארוך והאדום שלי סביבי כשרוח קרירה החלה לנשוב. יופי, גם בטיפשותי לקחתי רק גרביונים שחורים עם מכנסון שהמעיל מכסה כי חשבתי שיהיה נעים. אבל ברור שמזג האוויר לא לטובתי.הסתכלתי לעבר ביתי, קולג׳ זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו עד שההורים שלי יסדרו את עינייני הגירושים ביניהם. אני לא מהבנות שבוכות ומתחילות להיכנס לדיכאון כשמשהו קורה בין ההורים אבל זה לא נעים להיות באמצע כל הריבים והקרירות אז כשקיבלו אותי לקולג׳ "סנט מונרו" כמו את שני חבריי, אמה ומייק, כל כך שמחתי, זה יוכל להביא לי קצת שקט וגם ידוע שלימודי הרפואה שם ממש טובים. קפצתי כששמעתי שתי ציפצופים. הרמתי את ראשי וראיתי את האוטו של אמה, או איך שהיא מכנה אותו- בטי הגרוטאה ואת אמה מנופפת לי בהתרגשות מהחלון. קמתי במהירות וניסיתי לא לעקם את הרגליים במטר הבודד שהיה לי ללכת כדי להגיע אל הגרוטאה. נכנסתי אל המושב הקידמי וסגרתי את הדלת. " מגי!!! אנחנו הולכות לקולג׳!" אמה צרחה בהתרגשות וגרמה לי לדפוק את הראש בשימשה מהבהלה.
שיפשפתי את ראשי בכעס. " עוד מעט את לא תזכי להגיע לשם..." סיננתי.
היא רק צחקה והתחילה לנסוע. הורדתי את העקבים ועיסתי את רגליי. " אני לא מאמינה שהקשבתי לך ולקחתי את הנעליים האלו, הן נוראיות."
"בשביל להיות יפה צריך לסבול, מותק." אמה אמרה את המשפט המנצח שלה מאז שהיינו קטנות. "את תתרגלי."
"הו, לא. אני לא לובשת אותן יותר בחיים." פסקתי כשנעצרנו מול הבית של מייק שכמו תמיד, איחר.
" את מתקשרת או אני?" אמה הסתכלה בחוסר שביעות רצון אל הבית של מייק.
"אני אתקשר." הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס והקלדתי מהר את הטלפון של מייק. אחרי שתי צילצולים הוא ענה. "מייגן-"
"מייק תעיף את התחת שלך החוצה, עכשיו!" אמרתי וניתקתי.
אחרי דקה ראינו את מייק יוצא בחיפזון מהבית כשבידו מזוודה גדולה ושיערו החום מבולגן כמו תמיד.
שמענו את צליל סגירת הבגאז׳ ואז הוא נכנס אל המושב האחורי. " סליחה שאיחרתי!" הוא אמר והידק את חגורתו.
" זה מה שאתה תמיד אומר..." אמה התניעה והסתכלה עליו במבט זועף.
"היי! הפעם השעון לא צילצל בזמן! אני נישבע!"
YOU ARE READING
The love is dangerous
Romanceמייגן ווסט בת ה-19 תמיד חשבה שכאשר תעבור לקולג׳ החיים שלה יהיו יותר שקטים. היא לא ידעה שבדיוק ההפך יקרה... הייצר הטבעי שלה למשוך צרות התחיל לעבוד והיא הבינה שהקולג׳ הולך להיות הרבה יותר מסוכן בשבילה מהתיכון. אזהרות: תכנים מיניים שפה גסה והאפשרות שת...
