The love is dangerous

פרק 8

שיפשפתי את ידיי בעצבנות כשהבטתי על האותיות הגדולות והלבנות שהרכיבו את שם הבית קפה 'קפה ווינסטון'.
הידקתי את מעילי ונכנסתי פנימה. ניסיתי למצוא את פרצופה של אימי בין כל האנשים ואחרי דקה מצאתי אותה. היא ישבה בפינה והסתכלה דרך החלון מהורהרת. היא ניראתה ממש יפה כך, בלי מחסום ההגנה שהיא כל הזמן עוטה או ההבעה העצבנית והקשה. רק אישה בת 45 יושבת בבית קפה להנאתה. שיערה השחור כמו שלי מפוספס בכמה פסים כסופים ועיניה החומות בוהקות מהשמש.
הלכתי לעבר השולחן וכשהיא הסיטה את מבטה אליי ניפנפתי לה לשלום והתיישבתי. עדיין כעסתי עליה על השבועות האחרונים ומה שקרה היום בבוקר אבל... היא בכל זאת אימא שלי ואני אחת שמתעצבנת מהר ולא לאורך הרבה זמן.
"היי, אימא." חייכתי אליה.
"מקיאטו קטן בלי סוכר ואייס קפה בבקשה." היא סימנה למלצר ואז חייכה אליי. "היי, מגי. איך היה לך היום?"
הורדתי את המעיל. "בסדר, אבל קיבלתי עבודה ממש מעצבנת בספרות. דו"ח קריאה על ספר רומנטיקה של שנות ה-20. לא כיף."
היא חייכה."תקשיבי מייגן..." פניה הרצינו והיא תפסה את ידי בידה. "אני מצטערת, על מה שקרה בבוקר ובשבועות האחרונים. ניראה שעד שהבחור הבלונדיני הזה שפך לי מים קרים על הפרצוף לא שמתי לב שאני מתנהגת אלייך כמו בוסית לחוצה ועצבנית ולא כמו אימא."
חייכתי אליה חיוך קטן ולחצתי את ידה. "אני סולחת לך ,אימא, רק אל תעשי את זה שוב."
היא לחצה את ידי בחזרה בחמימות. "אני מבטיחה. אני יותר לא מכניסה אותך לעיניין הגירושים שלי ושל אבא שלך, את צודקת זה עיניין שלנו."
שמחתי, סוף סוף היא הבינה כמה זה לא נעים לי. המלצר הניח את שתי הכוסות שהזמנו על השולחן. לגמתי מהאייס-קפה שלי. אני אוהבת קפה קר אבל קפה חם מגעיל אותי, אימא שלי כבר ידעה את זה...
"אבל ברצינות ,אימא. תפסיקי להתקשר למייק כדי להגיע אליי, הוא גם ככה פוחד מימך מאז שהיינו קטנים ותפסת עליו קריזה כשהוא בטעות ניפץ לנו את החלון עם כדור."
היא לגמה מהמקיאטו שלה במבט חצי ניגעל. "לי יש יותר ביצים מאשר לילד הזה, ואני בטוחה שהאומץ שלו בגודל של הזין שלו ככה שקל לשכנע אותו ליצור קשר איתך." היא אמרה בלי שום בושה. בתוך תוכי ידעתי שהיא פשוט ניהנת להפחיד אותו, גם אם היא לא מוכנה להודות בזה.
צחקתי. אימא שלי היא הבן אדם הכי ביקורתי, קשוח וחסר בושה שאני מכירה. לפעמים זה העיק, אבל אהבתי אותה בגלל זה.
***
כשחזרתי מהקפה עם אימא השעה הייתה כבר שלוש בצהריים. יצרתי קשר עם נינה ואמרתי לה שאני רוצה לבוא לאודישנים. גם ככה תיכננתי להשיג עבודה זמנית עד שאני אגמור את הלימודים, הייתי צריכה כסף כדי לכסות על החסכונות שאיבדתי בעקבות ההרשמה לקולג׳ ואהבתי לרקוד אז למה לא? היא אמרה שהיא תאסוף אותי בכניסה בשעה שמונה בערב ועד אז היה לי הרבה זמן פנוי.
"הלו?" עניתי לאמה בזמן שעשיתי את דרכי חזרה אל הקולג׳.
"אני נקייה! שום תינוק לא רצוי!" הקול הצווחני שלה נישמע מהקו.
הקלה שטפה אותי."אוי, זה נהדר אמה!"
"היית צריכה לראות את ג׳ק היום, הייתי איתו בשיעור מתמטיקה , הוא היה ניראה כאילו הוא ראה שד! לא יכולתי להפסיק לצחוק! - מה? כן! דקה, אני מדברת עם מייגן--! היי!" שמעתי כמה קרקושים מהקו ואז נישמע קול גברי מוכר. "-שלום, מהממת."
"וואו, אמה. איזה קול גברי יש לך." גילגלתי עיניים בצחוק.
"סקוט!! תחזיר- לי- את- ה- היי מייגן!" שמעתי שוב את הקול הבכלל לא גברי של אמה.
"היי, את עם סקוט? איפה אתם?" עברתי מעבר חצייה.
"אה, הלכנו לסרט! הייתי מזמינה אותך אבל... לא ידעתי מתי תחזרי מאימא שלך..."
מזל שהיא לא הזמינה אותי... ממש לא באלי להיות הגלגל החמישי ביניהם...
"זה בסדר. תיהנו בסרט! אה, ואני אחזור מאוחר היום."
נישמעו עוד הפרעות מהקו."בסדר! אוהבת אותך! ביי!"
"גם אני, ביי." ניתקתי את השיחה והתקשרתי למייק. אין מצב שאני מעבירה את כל הזמן הזה לבד, זה יהיה משעמם תחת! חוץ מיזה, ידעתי שגם עליו הטילו את העבודה המחורבנת בספרות אז נוכל להתחיל אותה ביחד. בצילצול השלישי הוא ענה. "מגי!"
"היי, מייק! אתה-"
"אצלך עוד עשר דקות?" הוא ישר קטע אותי. חייכתי. הוא כבר הכיר אותי.
"כן, ביי!" ניתקתי ושמתי לב שכבר הגעתי לכניסת הקולג׳. התכוונתי להיכנס לבניין המוביל למגורי הבנות אבל קול מתנשף עצר אותי."מייגן!"
הסתובבתי ולהפתעתי גיליתי את ג׳ייס פארקר רץ לקראתי. הוא עצר לפני מתנשף קצת וחיוך נימתח על פניו. "היי, את רוצה לצאת לבלות איתי מתישהו?"
השאלה הייתה כל כך מפתיע שלרגע הסתכלתי עליו המומה. מהה? אבל הוא פגש אותי רק היום! חיוך קטן ניפץ את פניי ההמומות. "בטח." פלטתי. האמת, זה החמיא לי והוא גם ניראה כמו בחור נחמד. לא שהחשדות המטופשות שלי בקשר לבחורים נחמדים פחתו אבל... מה כבר יקרה אם אני אצא איתו פעם אחת?
עיניו הירוקות זהרו."מגניב. את יכולה היום בערב בשמונה שנלך למסעדה?"
שיפשפתי את עורפי במבט מתנצל. "הממ... היום לא, יש לי...ראיון עבודה." טוב, זה סוג של ראיון עבודה."אבל אין לי בעיה מחר בערב!" מיהרתי להציע.
הוא חייך. "יופי, אז מחר. קבענו." הוא נתן לי עוד חיוך ואז הסתובב ורץ בחזרה לאיפושהו שהוא בא מימנו.
קצת מסוחררת מימה שקרה הרגע התחלתי לעלות למעלה לעבר חדרי.
***
"אלוהים, איזה בגדים אני צריכה להביא לעזאזל לאודישן לריקוד במועדון שאני אפילו לא מכירה?!" התחרפנתי כשפתחתי את הארון. השעה הייתה כבר שבע וחצי. עד עכשיו אני ומייק התחלנו לעבוד ביחד על העבודה בספרות וכל אחד מאיתנו בחר ספר מהמאה ה-20 והתחיל לקרוא בשקט. זה היה הרבה יותר נחמד לקרוא את הספר בחברת מייק. אבל האמת, הייתי מסתדרת גם בלעדיו. בחרתי לקרוא את הספר 'גאווה ודעה קדומה' והפתיע אותי שהוא דווקא עיניין אותי, ציפיתי למשהו קיטשי בשפה גבוהה ולא מובנת כמו שייקספיר - סליחה שייקספיר- אבל הספר סיפר דווקא על אישה עצמאית ומרדנית בחברה השמרנית של פעם. אהבתי את זה.
"אני לא יודע, אני חושב שאת צריכה ללבוש שימלה." שמעתי את הקול של מייק מאחורי, הוא עדיין לעס ברעש את האוכל הסיני שהזמנו.
"שימלה? זה הכי לא נוח לירקוד עם שימלה!" המשכתי לחטט בארון. אולי אני אלבש מה שלבשתי לאימון? לא, זה יראה רגיל מידי.
"אז מה. תחשבי על זה, את הולכת למועדון שבחורות רוקדות בו. מועדון! ניראה לך שירשו לך להופיע בטרנינג וגופייה רק בגלל שזה נוח?"
הסתובבתי אליו והבטתי בו ברגזנות ואז הבנתי שיש משהו בדבריו. "וואו, אולי אתה צודק..." התחלתי לפשפש בארון שוב כדי למצוא את...אה-הא! הינה זה! הוצאתי את השימלה השחורה מהארון.
"זה סקסי. תלבשי את זה." הוא אמר וניראה יותר מעוניין בנודלס שלו מאשר בי.
"טוב, אני לובשת את זה עכשיו. תסתובב." אין מצב שאני מתלבשת בחדר השירותים הקטן שהוצב לנו. חוץ מיזה, מייק ראה אותי עירומה הרבה כשהיינו קטנים.
"איכס, לכי תתלבשי במקום אחר." הוא אמר בגועל ובכל זאת הסתובב.
זרקתי עליו כרית. "אווץ׳!" הוא שיפשף את ראשו.
הורדתי מהר את המכנסיים והחולצה שלי והשתחלתי לבד השחור. בחרתי דווקא את השימלה הזאת כי היא לא הייתה צמודה כל כך. לפחות לא מקו המותניים עד לחצי של הירך שלי, שם השימלה הייתה משוחררת והיתנפנפה כשהסתובבתי. הדבר היחיד שהיה חשוף בה היה המחשוף. שהיה בצורת וי די גדול אבל...לפחות הוא לא הפריע לזרימה של הריקוד, או מה שזה לא אומר.
"אוקיי קקה, תסתובב. אני כבר לא חצי עירומה ככה שתישכח מלהקיא על הפרקט." גילגלתי עיניים והתחלתי לסדר את השיער.
הוא הסתובב וניראה מבואס בצורה צינית."אוח, דווקא בניתי על זה."
הכרית הבאה שהיתעופפה עליו עברה אותו בכמה סנטימטרים כשהוא התחמק.
"אתה יודע, אם לא הייתי מכירה אותך הייתי חושבת שאתה הומו."אמרתי ובסוף ויתרתי על תיסרוקת והשארתי את השיער הגלי והנפוח שלי פזור. התחלתי למרוח על שפתיי שפתון אדום כשהוא קם כנעלב. "וזה ממש מעלה את הביטחון העצמי שלי, תודה מגי."
הטלפון שלי צילצל כשהוצאתי לו לשון.
"היי אחות, אני מחכה לך ביציאה מהקולג׳. תרדי.עכשיו. ביי!" השיחה התנתקה ויכולתי לנחש מי זאת הייתה.
"ואני צריכה ללכת." לקחתי את התיק שלי ושמתי על עצמי את המעיל האדום שלי ומגפיי עקב.
"אני אלווה אותך!" הוא קפץ אל הדלת.
גילגלתי עיניים כשיצאתי אחריו. "מייק, תישכח מיזה. נינה היא ממש לא לליגה שלך." ניזכרתי בתעסוקה שלה בסוג של חלחלה. לא. ממש לא הסיגנון שלו.
"מי אמר שאני דלוק עליה או משהו...?" הוא אמר בהתגוננות כשנעלתי את הדלת והתחלנו לצעוד במסדרון.
"אתה. הרגע." השבתי בבוז כשחלפנו על גבי שתי בנות שדיברו בהיסח דעת בלי להניד עפעף כלפינו. באמת לאף אחד פה לא איכפת שבנים פולשים למגורי בנות ולהיפך. אלוהים זה כזה מוזר.
מייק נאנח."מה את רוצה? היא שווה! ואת חברה שלה אז אני יכול-"
"לא! פשוט לא מייק! זה קוד בנות, אין מצב שאני עוזרת לך בזה. לא ככה. חוץ מיזה, היא עושה סרטי פורנו!" ניפנפתי בידיי כדי להדגיש את זה. אולי זה ירחיק אותו מימנה...התחלנו לרדת במדרגות.
אבל עיניו רק אורו. "היא שחקנית פורנו?? זה עוד יותר טוב!"
ידי ניצמדה אל מיצחי בייאוש. "איכס, יודע מה? תעשה מה שאתה רוצה אבל אם תעשה משהו אחד שיהרוס את הקשר ביני לבינה אני נישבעת שאני אתלוש לך את הביצים ואטגן אותם על מחבת!" אמרתי בטון מאיים.
הוא קצת נירתע."אוקי, אוקי...אני לא אתחיל איתה, בסדר?"
"יופי." טוב, ניראה שהצלתי לנינה את התחת.
"סתם. תחרות מי יגיע אליה ראשון!" ובמילה האחרונה הוא טס במורד המדרגות.
"יא חתיכת בן זונה!" התחלתי לרוץ אחריו בכעס.
כשהגעתי למכונית הורודה של נינה מייק כבר התחיל לדבר איתה.
"היי נינה." אמרתי מתנשפת וקטעתי אותו באמצע משפט. "זה מייק, הידיד החזיר שלי." פזלתי אליו בכעס כשהלכתי לצד השני של המכונית.
היא רק חייכה אליו חיוך פתייני שהמיס אותו. איכס. "הממ... היי מייק, ולא אבא שלי לא גנן."
פתחתי את הדלת של המושב הקידמי ופלטתי נחירת צחוק.איזה פתאטי הוא. חגרתי את עצמי כשהיא התניעה את המכונית. "ביי מייק, דבר איתי." היא שלחה לו קריצה וראיתי את פרצוף הכלבלב המאוהב שלו עולה. זהו, היא הביאה על עצמה גזר דין מוות. והתחלנו לנסוע.
"איזה חמוד הוא!" היא אמרה וסגרה בחזרה את החלון של האוטו.
נחרתי בבוז."הוא חסר טאקט והוא מעצבן... אה, וגם סטוקר.אבל כן, ממש חמוד."
"נו, את אומרת את זה בגלל שאתם ידידים. אני בחיים לא הייתי יוצאת עם הידידים שלי... או עם היזיזים. אבל מה את חושבת? לזרום איתו?"
גבותיי התרוממו בהפתעה.ולא בגלל שיש לה יזיזים. היא באמת שמה עליו? יפה, מייקי. אני צריכה כניראה להעריך יותר את משפטי הפתיחה הגרועים שלך.
"כן, בטח. הוא נחמד, סך הכל. והוא לא אחד שיתקע אותך ויברח." פחחח איזה? הוא היה מת שבחורה שנראית כמו נינה תהיה חברה שלו.
"אוח, כל כך נימאס לי מהבחורים האלו..." היא נאנחה בעייפות ואז מישהו בכביש חצה אותו והיא צפרה לו בכעס, פתחה את החלון וצעקה."תסתכל לאן אתה נוסע מטומטם!!!"
צחקתי. בחיים לא הייתי חושבת שאני אסתדר עם מישהי כמו נינה אבל...חיבבתי אותה. "אז... במה את עובדת במועדון 'לייזר'?"
היא חזרה לנתיב הראשי וחייכה בנעימות. "אה, אני ברמנית שם. מנהל המועדון רוצה שכל העובדים במועדון יהיו יפים כדי לימשוך לקוחות אז התקבלתי וכמו שאמרתי לך, את יפה- את תתקבלי."
חייכתי במקצת."ניראה אם זה בכלל יתאים לי. אני עדיין לא בוטחת בזה שלא הבאת אותי למועדון חשפנות,דרך אגב."
היא העבירה את שיערה הבלונדיני אחורה."היי! אני לא עד כדי כך קרימינלית!" היא הביאה לי מבט צדדי. "אה ודרך אגב, אהבתי את השימלה."
"אוה, תודה." אמרתי למרות שהמעיל הסתיר לי כמעט את כל השימלה. "את חושבת שזה טוב שהבאתי שימלה?"
היא אפילו לא היססה. "ברור שכן! עם מה חשבת לבוא? טרנינג וגופייה?"
אופס, באמת חשבתי על זה...
"לא, ברור שלא." הסכמתי איתה במילמול.
הנסיעה נימשכה עוד חמש דקות ואז נינה החנתה את המכונית שלה ברחוב חשוך. יצאתי מהמחונית וביטני החלה להתמלא בעיקצוצי התרגשות.
נינה בדקה מה השעה. "אה יופי, הגענו בדיוק בזמן למופע הפתיחה. רק בואי מהר."
היא משכה את ידי ושמעתי את עקביה הגבובים נוקשים על הריצפה כשהלכנו בהליכה מהירה. מהפוזיציה הזאת יכולתי לראות שהיא לבשה חצאית ג׳ינס קצרה וגופייה שחורה צמודה. עיניין אותי איך היא לעזאזל לא קפאה מקור.
"אז... את יודעת איך ילכו האודישנים?" שאלתי וחיבקתי את עצמי כשרוח החלה לינשוב עליינו.
"לפי מה ששמעתי הם הולכים לשים לך שיר כלשהו ואת תצטרכי פשוט לאלתר ריקוד..." פנינו ברחוב וכבר יכולתי לשמוע מוסיקת טראנס שקטה."והגענו."
היא הובילה אותי לדלת שעמד בה סלקטור גדול ושרירי ותור של אנשים שחיכו להיכנס. נינה עקפה את כולם כשחיוך מרוח על פניה כשחבורת בנים שרקו ובחנו את גופה ללא בושה. אני רק ניגררתי אחריה וניסיתי להסתיר עם המעיל כמה שיותר את גופי.
"היי דני!" היא חייכה אליו והוא רק נתן לה הינהון ופתח לנו את הדלת.
המוסיקה הרועשת הכתה בי כמו אגרוף כשנכנסנו וריח הזעה והאלכוהול נתן לי את האישור שזה הולך להיות קשה לצאת מפה במצב רוח מרומם.
וזה באמת מה שקרה, נינה הביאה אותי לאזור האודישנים ואמרו לי שהתקבלתי, אבל אז ראיתי את מופע הפתיחה ולא, אין מצב בעולם שאני-מייגן ווסט- סטודנטית מתחילה לרפואה הולכת לרקוד ככה ,אפילו אם המזכורת ממש גבוהה, בכל החיים המזורגגים שלי. ככה הסברתי את זה לנינה שעבדה בבר במרץ. היא לא ניראתה מוטרדת ורק חייכה בהבנה ומזגה לאיזה בחור כוס וויסקי.
"תגידי, מה בחורה יפה כמוך עושה בבר לבד בלי שמישהו ינענע אותה?" בחור עם שיער חום שאל כשחיוך דבילי מרוח על פניו.
זו הייתה הפעם החמישית שאיזה בחור מטומטם ניסה לפתוח שיחה איתי עם מישפט פתיחה כושל, וזה התחיל להרגיז אותי.
עטיתי על פניי חיוך קר. "מוזר שאתה שואל, אני פשוט מחכה שאלוהים יחטיף סטירה לכל הגברים שחושבים שעם גישה כמו שלך הם יקבלו זיון הלילה."
בום. זה היה חזק. הוא ניראה המום בהתחלה ואז הלך משם בזעף.
גילגלתי עיניים ולגמתי מבקבוק הבירה שנינה הביאה לי על חשבונה. אלוהים, ולחשוב שבמקום זה הייתי יכולה להיות עכשיו בדייט.
"ברמנית! תזמיני לי ולגברת היפה כוס וויסקי!" שמעתי לידי קול עמוק ואז הבחור התיישב במושב לצידי.
איפה יש פה רובה כדי שאני אוכל לירות בעצמי?
הפנתי את מבטי אל הבחור. הוא היה גבוה עם שיער בצבע קש ועיניים שלא יכולתי להיות בטוחה בצבע שלהם בגלל התאורה במועדון. אבל במשהו אחד הייתי בטוחה, בתחושה הרעה שעברה בי כשפיו נימתח לחיוך מסוכן והצלקת שליד קו הלסת שלו נימתחה.
"אז, את הולכת לגלות לי את השם שלך?" הוא שאל.
חה! היית מת! "לגלות את השם שלי, לא. אבל אני בהחלט הולכת.תמצא מישהי אחרת לכפות עליה כוסות וויסקי."
זה אולי היה גס אבל לעזאזל, נימאס לי. קמתי והתחלתי לפלס את דרכי ליציאה בין הגופים המתנוענעים למוסיקה בלי לחכות לתגובה שלו. אני אזמין מונית ואסמס לנינה שהלכתי, אין לי כוח, באלי פשוט לישון.-בום. גוף נתקע בי והרגשתי נוזל רטוב ניתז עליי.
"אוה! אני כל כך מצטער!" הקול גברי גבוה הגיע מהנער שניתקע בי.
פניו המנומשות הביעו בהלה גדולה וילדותית כאילו אני עומדת לנשוך אותו."זה בסדר..." לא יכולתי לכעוס עליו, הוא ניראה תמים וחמוד בנבדל משאר הגברים שפה. הורדתי את המעיל הרטוב שלי.
"אני כל כך מגושם..." הוא אמר במבוכה והעביר את ידו בשיערו הג׳ינג׳י.
חייכתי אליו ברכות. "אל תדאג, זה קורה לפעמים..."
פניו החוששות התרככו ופיו התקמט לחיוך קטן. "תודה. את עוזבת?" הוא שאל קצת בביישנות כששם לב שפניי מועדות לעבר היציאה.
הוא ניראה כל כך חמוד ולא מזיק שהחלטתי לפרט לו. "כן... חברה שלי עובדת פה עד מאוחר והחלטתי שנימאס לי אז אני הולכת להזמין מונית הביתה-"
"אני יכול לעזור לך אם את רוצה." עיניו ניראו צמאות לעזור כשדיבר, כמו ילד קטן. "די קשה לנווט באזור הזה ואני יודע איפה יש רחוב עמוס במוניות וקרוב."
"אוה." הייתי לרגע מופתעת מזה שהוא כל כך רוצה לעזור לי ואז חיוך נמתח על פניי. "תודה, זה יהיה נהדר."
הוא חייך בשימחה. "זה המעט שאוכל לעשות אחרי שהרסתי לך את המעיל." הוא נתן עוד מבט נבוך במעיל הספוג באלכוהול שלי. "חכי לי בחוץ, אני רק אביא את הדברים שלי!" ובמילה האחרונה הוא כבר נעלם בין האנשים.
אוקי...
כשיצאתי נשמתי את אוויר הלילה הקריר בהכרת תודה, המועדון היה מחניק כמו הגיהנום. בכל זאת לבשתי בפנים את המעיל כי הייתי צריכה להסתיר את המחשוף שלי מעיניים בלתי מוזמנות,אבל עכשיו כשכבר לא היה עליי הזיעה שעל עורפי החלה להתקרר. הרוח החזקה שנשבה קודם נחלשה והייתה עכשיו רק למשב קריר שליטף את עורי.
"אני פה!" ראשו הג׳ינג׳י צץ לידי. לא ראיתי שהוא לקח איתו משהו חוץ מכוס עם נוזל שניראה כמו ג׳ין אבל שיערתי שהוא שם את הדברים שלו בכיס."הבאתי את זה בשבילך." הוא הגיש לי את הכוס בביישנות.
"אוי, תודה אבל אני מעדיפה לא לשתות הערב." אמרתי בהתנצלות, שתיתי מספיק אלכוהול השבוע.
הוא ניראה קצת מבואס אבל חייך אליי בעדינות ונתן את הכוס למישהי אחרת שעמדה בתור.ניראה שלא רק אני לא רציתי לשתות הלילה. התחלנו ללכת והוא מיתן את צעדיו לשלי.
"קוראים לי צ׳ארלי, דרך אגב." הוא חייך אליי במבוכה.
חיבקתי את עצמי מפני שהתחיל להיות לי קר. "מייגן." החזרתי לו בחיוך, עוקפת חתולה לבנה מיללת.
הוא הוציא את הטלפון וסימס למישהו. כשהסתכלתי עליו בשאלה. הוא רק אמר במשיכת כתפיים קצת עצובה. "אימא שלי בבית חולים אז שולחים לי עידכונים."
"אוי." שלחתי אליו מבט מבין. "אני מצטערת."
"זה בסדר." הוא השיב וניראה כמת לשנות נושא.אז, מאיפה את מייגן?" הוא שאל וחשבתי שראיתי אותו מציץ למחשוף הגדול שלי אבל אז הוא רק הוריד את המעיל החום שלו ונתן לי אותו. זה רק גרם לי לחבב אותו יותר.באמת היה לי קר.
"תודה." לבשתי את המעיל בחיוך."אני גרה כרגע בקולג׳ 'סנט מונרו' אבל אני מניו יורק."
הוא ניראה כחושב על דבריי."אה, אז את רחוקה מהמשפחה כרגע...זה קשה?"
"אמממ..." לא ידעתי ממש איך לענות לו על זה. הסיבה שבחרתי ללמוד פה, לוס אנג׳לס, חוץ מיזה שמגמת הרפואה פה מצויינת הייתה כדי לתפוס מרחק מההורים. "בינתיים אני לא כל כך מתגעגעת, אני סך הכל פה חמישה ימים כולל היום." משכתי כתפיים והסתפקתי בהסבר הזה.
חיוך קטן נמתח על שפתיו ופנינו ברחוב.הוא עוד פעם כתב משהו בטלפון ואז הסתכל עליי במבט מבין. "כן... אבל אני מקווה שלפחות מצאת פה חברים...?"
די הפתיע אותי שהוא כזה מתעניין בי.אבל זה היה נחמד. סוף סוף מישהו לא מתעניין רק בגוף שלי."שני חברי ילדות שלי נירשמו גם אז בינתיים יש לי אותם ומצאתי עוד כמה אנשים נחמדים."
"אה, יופי!" הוא כתב עוד משהו ואז סגר את הטלפון והכניס את ידיו לכיסיו.
"יש מגמה שאת מתעניינת בה?"
"כן, רפואה..."נכנסנו לרחוב חשוך ושקט וניזהרתי לא לדרוך על אשפה שהייתה פזורה על הריצפה. "אתה בטוח שזה הכיוון?"
עד עכשיו לא פיקפקתי בו ובכללי אני לא פרנואידית אבל הרחוב הזה היה בדיוק אחד מהמקומות שאימא הפצירה בי שלא להסתובב בהם בלילה. צ׳ארלי לא ניראה כמו בחור רע אבל בכל זאת חשש החל לטפס במעלה קיבתי.
הוא רק הינהן. "כן, אני גר בסביבה. אל תדאגי עוד חמש דקות אנחנו אמורים להגיע..." הוא המשיך ללכת בנחת. בכל זאת הוצאתי את הטלפון מהתיק. אני ממש לא חושבת שהרחוב הזה מוביל לכביש עמוס במכוניות, כשהלכנו כל מה ששמעתי זה את נקישות עקביי וכמה תזוזות מסימטאות חשוכות שעברנו על פניהם. בטחתי בצ׳ארלי, אבל בכל זאת רציתי לבדוק שהוא דובר אמת.
"תגיד, הרחוב שאתה לוקח אותי אליו הוא גרין-בורד, נכון? כי אני יודעת שבו יש כביש עמוס במוניות באזור ואליו אני רוצה להגיע." שאלתי בקלילות.
הוא שיפשף את ראשו ונתן לי עוד חיוך תמים. "כן, אנחנו ממש מתקרבים."
אוי לא.ליבי החל להאיץ את פעימותיו. אין כזה רחוב.זה אומר שצ׳ארלי משקר. הבהלה התגברה. ניראה שצ׳ארלי לא תמים אחרי הכל ואני לא יכולה לחשוב על הרבה סיבות למה הוא מוביל אותי לרחובות החשוכים והשקטים האלו. איזו מטומטמת אני! איך יכולתי ככה סתם להאמין לו?? אבל פאניקה לא תעזור לי עכשיו. אני צריכה למצוא דרך לנטרל אותו ולברוח, מהר.
רעיון הבליח במוחי."אווץ׳!" נאנקתי בכאב מדומה ונעצרתי.
הוא גם נעצר והבעת דאגה הייתה מרוחה על פניו אבל גם משהו אחר... ניצוץ בעיניו שלא היה דאגה בכלל ושלא שמתי לב אליו קודם.
"אני חושבת שניכנסה לי אבן לנעל, חכה שנייה..."אמרתי ועשיתי כאילו משהו מציק לי ברגל.
"אוי! אוקיי." הוא אמר בהבעה תמימה ודואגת. כן, ממש. יכולתי לראות את ידיו ששיחקו אחת בשנייה בעצבנות. לא ידעתי אם הוא באמת אנס או פושע אבל הוא בהחלט משקר לי ולא רוצה להוביל אותי למקום עם אנשים.
הוצאתי את מגף העקב שלכאורה הייתה בו אבן ועשיתי כאילו אני מנסה למצוא אותה. באותו הרגע הודתי לאבא שלי שרשם אותי לחוג להגנה עצמית כשהייתי קטנה. הדבר הראשון שלימדו אותנו שם היה שאפשר להשתמש בכל חפץ שיש לך ביד כדי לפגוע פגיעה רצינית. הידקתי את אחיזתי בנעל ואז לפני שהוא שם לב הצלפתי את העקב הקשה ישר לפניו. הוא צעק בכאב והחזיק את עיינו שקיבלה את רוב המכה. ישר נתתי לו עוד ברכייה לביצים. הוא פלט עוד צעקה והיתקפל וידו הפנויה ניסתה לתפוס אותי. פניו התקמטו בכעס. "בת זו-" אבל אני כבר התחלתי לרוץ והשחלתי את המגף בחזרה. שמעתי את צעדיו הצולעים מאחורי. התחלתי לחייג למשטרה אבל אז שמעתי את קולו. "תתפסו אותה!"
נשימותיי התגברו. מהה?? קולות הצעדים המהירים מאחוריי אישרו לי את חששותיי. יש כאן עוד אנשים והם מנסים לתפוס אותי. ניסיתי להגביר את מהירותי אבל הם היו מהירים מימני. שתי ידיים גבריות תפסו את ביטני באחיזת ברזל ועצרו אותי. ניסיתי להשתחרר אבל הן לא נתנו לי.
"תפסתי אותה , בראד" קול מבחיל נישמע על צווארי והידיים הצמידו אותי לחזה של האיש שהחזיק אותי.
שלושה בחורים אחרים ,כולל צ׳ארלי שעדיין החזיק את עיינו והתנשף מהריצה, סגרו עליי.
עדיין ניסיתי להאבק אבל כבר קלטתי שאין לי ממש סיכוי לברוח.
"טוב מאוד." האיש שדיבר היה לפניי וכשזיהיתי אותו פלטתי נשיפה, זה היה הבחור עם הצלקת על הלסת שייבשתי בבר. "עשית לנו חיים קשים, הא קטנטונת?"
הוא העביר את אצבעו על לחיי והמבט שעל פניו הזכיר לי זאב רעב שתפס את טירפו.
לא ידעתי על מה הוא מדבר אבל התחלתי להבין מה קורה פה ובהפגנת אומץ אחרונה ירקתי עליו.
פניו התקשחו קצת והוא רק הרחיק את אצבעו מפניי וניגב את פניו. "נצטרך להגיד לג׳ף שהיא לוחמנית." הוא פנה אל שאר הבחורים ואז מבטו הזאבי חזר אליי. "יש לך אומץ, הא?" ידיו החלו לטייל על צידיי ביטני והעבירו בי גל של גועל." יש לך מזל שאת בדיוק מה שהבוס שלי רוצה." הוא תפס לפתע את פניי בחוזקה. "כי אז הייתי-"קול נפץ חזק נישמע וגרם לו לפלוט צעקה ולהתקפל וכך גם לשאר הבחורים. ניצלתי את זה ונתתי מרפק לבחור שהחזיק אותי והצלחתי להשתחרר.
"תעזבו אותה! או שאני אירה שוב!" הקול הגיע ממישהו שעמד מלפני וכל מה שיכולתי לראות זה את ידו שהחזיקה באקדח מפניי ששני הבחורים מלפני הסתירו אותו. אבל אז זזתי קצת וראיתי את פניו. אחר כך התחיל טררם גדול, שוטרים הופיעו משום מקום וגיליתי שהבחור הזאבי הוא זה שנורה . היו התנגדויות וצעקות ואחד מהפושעים ניסה לברוח והיו עוד יריות מצד השוטרים ומרדף. אבל כל זה לא היה לי אכפת. רק הבחור שהחזיק ברובה קודם ועכשיו חיבק אותי. כי הבחור הזה היה לוק.