בהתחלה הרגשתי קור, לאורך כל הגוף. אחר כך התחלתי לשמוע קולות. בהתחלה הם היו משובשים אבל אז התחלתי לשמוע יותר בברירות. "מיי...ג...ן". "מיי...גן" .
"מייגן!" קפצתי מהר מהמיטה וגיליתי שהשמיכה הוסרה מעליי.
"מייגן את מאחרת!" אמה עמדה מעליי עם קן הציפורים ששרר לה על הראש.
"מה? מה השעה?" שאלתי עדיין בנימנום.
"שבע ארבעים." היא חזרה למיטתה.
"מה?! שיט!" רצתי מהר לארון ולקחתי חולצה וג׳ינס.
"יש לך מזל שבדקתי מה השעה..." היא התחילה לומר ואז שמעתי רק נחירות. כיף לה, השיעורים שלה מתחילים רק עוד שעתיים.
העפתי מעליי מהר את הפיג׳מה ושמתי עליי מהר את הבגדים כשאני מנסה תוך כדי להבריש את שיערי. נכנסתי מהר לחדר השירותים הגדול בו היה גם כיור וציחצחתי שם מהר את שיניי. אוף, הם לא יכלו גם להכניס לפה איזו אמבטיה? אני שונאת מקלחות משותפות.
את החמש דקות הבאות בזבזתי באסיפת כל הדברים החשובים לתיק שלי והדבר הבא... איפה הם...? אה! הינה! חטיפי הבריאות שאני שומרת אצלי לימים בהם אני מאחרת ואין לי זמן לאכול וכן... אני קונה הרבה כאלה. אספתי רק את המעיל האדום שלי ויצאתי מהר מהחדר והתחלתי לנווט בעזרת מפה שנתנו לי לעבר שיעורי הרפואה, מה שביזבז לי עוד דקות יקרות. חלפתי בריצה על גבי עוד סטודנטים עייפים ולבסוף מצאתי את הדלת לחדר הרפואה. מתנשפת פתחתי את הדלת, מוצאת את עצמי במעבדה עם הרבה שולחנות שבהם ישבו לפחות ארבעים סטודנטים שתקעו בי עיניים ומרצה בחלוק לבן שהסתכל עליי במבט חמור סבר.
"אוו, והינה הגברת מייגן ווסט החסרה שלנו שאיחרה בעשר דקות לשיעור." הוא אמר במבט חמוץ.
החנקתי אנחת רווחה, חשבתי שאיחרתי בהרבה יותר.
"זו לא דרך טובה להתחיל את המגמה מיס ווסט. תוודעי שזה לא יקרה יותר."
"כן,אדוני."
הוא כתב משהו על איזה דף. "בינתיים, לכי שבי לצד מר ג׳ונסון."
"אין בעיה רק...מי זה?"
"זה אני." נער בשורות האחרונות הרים את ידו בחיוך עקום, ואז פתאום זיהיתי מי זה ונתקפתי חלחלה. שיט, חשבתי לעצמי כשפילסתי את דרכי אליו, זה הנער המעצבן שעצר באמצע הכביש אתמול ,הוא דווקא ניראה מרוצה מעצמו לאין שיעור.
גילגלתי עיניים והתיישבתי לידו.
"המממ... פשוט לא יכולת להעביר יום בלעדיי,הא?" הוא שלח אליי עוד אחד מהחיוכים המפתים שלו.
"כן ברור, כי פשוט לא יכולתי לשבוע מהקסם המתוחכם שלך." אמרתי בציניות ברורה והוצאתי את ספר הרפואה שלי. "וחוץ מיזה בחיים לא הייתי מנחשת שתלך למגמת רפואה, חשבתי שמקבלים אנשים עם איי-קיו גבוה."
YOU ARE READING
The love is dangerous
Romanceמייגן ווסט בת ה-19 תמיד חשבה שכאשר תעבור לקולג׳ החיים שלה יהיו יותר שקטים. היא לא ידעה שבדיוק ההפך יקרה... הייצר הטבעי שלה למשוך צרות התחיל לעבוד והיא הבינה שהקולג׳ הולך להיות הרבה יותר מסוכן בשבילה מהתיכון. אזהרות: תכנים מיניים שפה גסה והאפשרות שת...
