The love is dangerous

פרק 7

קודם כל אני רוצה להודות לכל הבנות המקסימות שמגיבות לי על פרקים מכל הלב! אתן לא מבינות כמה טוב זה עושה לי למרות שאני לא מגיבה לכל אחת בחזרה!
ולכל אלו שמאשימות אותי על זה שאני מעתיקה מספרים אחרים. תקשיבו, אני לא מנסה להוכיח פה צדדים כישרוניים שלי בכתיבה או משהו. אני כותבת בשביל הכיף וכן אין מה לעשות, אני לפעמים לוקחת השראה גם מספרים אחרים ומי שזה מעצבן אותה או משהו שלא תקרא. גם אפשר לחשוב, זה לא שאני הולכת להוציא את הספר הזה לאור...פחחח
ובנימה זאת, תיהנו מהפרק!

"אימא? מה לעזאזל את עושה כאן?" קמתי מהר מהספסל למרות החולשה שעדיין הרגשתי.היא התקרבה אליי במהירות, מתוקתקת מלמעלה עד למטה כמו תמיד עם חליפה נשית וגולגול הדוק. ממש ההפך מימני כשחושבים על זה; טייץ שחור, סוודר לבן, מעיל שחור ומגפיים צבאיות. כן, אני ואימא שלי היינו ההפך המוחלט.
"בגלל שלא ענית לי ומייק לא מסר לי שום פרט חשוב החלטתי לבוא לפה ואמרו לי שאת כרגע אמורה להיות בחדר הרפואה. מה קרה לך? את נראית כמו רוח רפאים!" היא שאלה בדאגה מתנשמת קצת ונגעה בפניי.
אוי, הייתי צריכה לענות לה לטלפון קודם..."אני בסדר אימא, פשוט ראיתי מחט ו-"
"מי זה?? זה הבחור שהכניס אותך להריון??" היא הסתכלה על לוק במבט רושף.
"מהה?? איזה הריון?" לזה לא ציפיתי. ניראה שגם לוק לא.
כל הבעה של דאגה נעלמה מעיניה והיא פנתה אליי במבט מאשים. "אני אמרתי לך לא ללכת למסיבה הזאת! ובכל זאת הלכת! אל תשחקי אותה תמימה, מייגן, ראיתי את בדיקות ההריון בחדר שלך-"
"איך ניכנסת לחדר שלי ושל אמה??"
"אני רשמתי אותך לקולג׳ הזה, ניראה לך שאין לי מפתח לחדר שלכן? אבל אל תיסטי מהנושא, זה הבחור שהכניס אותך להריון?" הפעם היא הצביעה עליו בגסות. זה היה יכול להיות מצחיק מפני שהיא לעומתו הייתה נראית גמדה ולא היוותה לו שום איום למרות שארשת פניה ניראתה מאיימת. אבל כרגע זה היה פשוט מביך.
את לוק ניראה שזה עיצבן."את צודקת, חתלתולה, אימא שלך באמת מעצבנת." לוק היתנער מארשת ההפתעה והסתכל על אימי בצורה נינוחה.
"סליחה?" היא ניראתה המומה. אוי, זה הולך להיות רע. לוק, מה אתה עושה?
הוא רק הרים גבה משתוממת."לא. שמעת אותי טוב. לא הכנסתי את ביתך להריון וגם לא שכבתי איתה. בדיקות ההריון שראית היו של אמה אבל היית יודעת את זה אם לא היית קופצת ישר למסקנות ומדברת איתה."
היא הייתה לרגע המומה למה שאמר, גם אני הייתי ואז הפנים שלה התעוותו בזעם."אתה אומר לי איך להתנהג עם הבת שלי? איפה הנימוסים שלך בחור צעיר?"
"איפה שהשארת את שלך, אני מניחה." בסוף החלטתי להתערב. לא חשבתי שזה אי פעם יקרה אבל הפעם הייתי בעד לוק.
"את באמת חושבת שהייתי נכנסת להריון ממישהו?" שאלתי לא מאמינה.זה מה שאימא שלי חושבת עליי? שאני זונה מופקרת?
"אני...אני..." ניראה שכל הרוח יצאה לה מהמפרשים כשהבינה שהיא באמת טעתה.
"תקשיבי אימא, עכשיו זה לא זמן טוב. אני עדיין לא מרגישה כל כך טוב ואני באמצע לימודים. בואי ניפגש בבית קפה פה ליד אחרי שאני אסיים ונדבר בסדר?" לפעמים הרגשתי לידה כמו הבן אדם הבוגר וזה כבר עייף אותי.
היא שקלה את זה לרגע ואז החליטה והזדקפה. "בסדר. קפה וויסטון. תתקשרי אליי כשאת מסיימת. והוא." היא הצביעה על לוק ומבטה התקשח. "לא בא איתנו."
לוק ניראה יותר משועשע מאשר כועס."חבל, אני פשוט לא יכול לשבוע מהנעימות שבשהייה בחברתך ." הוא אמר בציניות מופגנת. היא החזירה לו מבט רווי שינאה.
לזכותו אני יכולה לומר שהוא הגבר הראשון שהעז להתעמת עם אימא שלי, טוב חוץ מאבא שלי. זה גרם לי להעריך אותו מחדש. הוא אפילו לא נירתע מימנה.
"אל תדאגי, הוא לא יבוא. אז... ניתראה אחר כך." רציתי כבר לחזור.
"אוקיי ביי מתוקה." היא חיבקה אותי, נתנה ללוק עוד מבט זועם והלכה.
פלטתי אנחה."אלוהים." כיסיתי לרגע את פניי, שמחה שהרגע הלא נעים הזה עבר.
"טוב, אי אפשר לומר שאימא שלך היא לא משהו מיוחד. רואים מאיפה קיבלת את המזג החם שלך." הוא ציין כבדרך אגב.
"הוי תאמין לי, היא הרבה יותר עצבנית מימני." אמרתי והתחלתי לצעוד לעבר כיתת הרפואה.
"ולאן את חושבת שאת הולכת?" הוא כבר עמד לפני וחסם לי את הדרך.
"אממ... בחזרה לכיתה. אני אקווה פשוט שמר בנדלר ייתן לי לדקור רק אותך."
הוא פלט צחוק לועג. "אני צריך להזכיר לך באיזה מצב היית מלפני כמה דקות?"
שילבתי את ידיי ברוגז. "אז מה? זה עבר! אני לא הולכת לאחות! אני כבר מרגישה בסדר." ניסיתי לעבור אותו אבל הוא לא נתן לי.
" את עדיין נראית חיוורת כמו רוח רפאים ואני אולי עדיין לא רופא מושלם אבל אני חושב שלפי המצב שהיית בו קודם, אחות צריכה לקבוע אם את בסדר או לא." משמבטי לא הישתנה הוא הוסיף."את הולכת לאחות, אם מבחירה או בכוח.תבחרי."
חשבתי רגע על מה שאמר. הוא יותר חזק מימני ללא ספק וגם עדיין לא הרגשתי ממש בסדר, עדיין הרגשתי חולשה. טוב, בעיניין הזה אין מה להתווכח. שיחררתי אנחת רוגז והסתובבתי."אוח, בסדר."
מרוצה הוא הלך לצידי בצעדים קלילים.
"אתה בטוח שאתה יודע איפה חדר האחות?" הגעתי לכאן מלפני ארבעה ימים ובקושי ידעתי איפה השירותים בבניינים הגדולים האלו.
חיוכו החליק הצידה."יש לי זיכרון צילומי, כל מיסדרון שאני עובר בו אני זוכר כמעט איפה נימצא כל דבר."
גילגלתי עיניים."ברור. איך בכלל פיקפקתי בכישורים שלך, מר מושלם?"
חיוכו התרחב."אני לא יודע, חתלתולה, זה בלתי ניסלח." הוא נעצר מול דלת ורודה שהיה כתוב עליה שלט 'חדר האחות' ודפק עליה.
"יבוא." קול צורם נישמע מאחורי הדלת.
לפני שנכנסנו תקעתי בו מבט לא מרוצה ואז פתחתי את הדלת.
אישה דקה בגיל החמישים ישבה מול שולחן משרדי בחדר בינוני שהכיל כלים רפואיים ומיטה גבוהה.
"כן?" היא קמה ממקומה.
"אה-" התחלתי אבל לוק קטע אותי כאילו ידע שאני הולכת להשמיט הרבה פרטים כדי לצאת מפה כמה שיותר מהר.
"שלום מיס סוואן, מייגן כמעט התעלפה היום במגמת הרפואה בליווי בחילה רצון להקאה וסחרחורות." הוא אמר. הו, נהדר.
מיס סוואן הסתכלה עליי בדאגה והורתה לי לשבת במהירות על המיטה.
"איך את מרגישה עכשיו?"
ראיתי מזווית עיני שלוק מתיישב על כיסא בנינוחות.
"אממ... קצת חולשה." עניתי.
היא נגעה לי במצח כבודקת אם יש לי חום."את יודעת מה גרם לתגובה כזאת מצידך?"
"מחטים."
פניה התרככו. "תמיד יש אחד כזה." היא אמרה ויכולתי להישבע ששמעתי את לוק מצחקק. "את אנמית במקרה?"
"הייתי מלפני שנה אבל עכשיו אני כבר לא." נזכרתי בתקופה הנוראית שהייתי צריכה כל הזמן לקחת כדורים כדי להחזיר את הברזל בדם לצורה נורמאלית.איכס.
היא הנמיכה את קולה."עשית יחסי מין ללא הגנה בזמן האחרון?"
נהדר. הינה הבן אדם השני שמאשים אותי היום בזה שניכנסתי להריון לא רצוי. פעם שלישית גלידה?
"לא." אמרתי ביציבות.
"המממ... טוב." היא קמה ממקומה וחיטטה באיזו מגירה. לבסוף היא הוציאה לי כדור לבן שזיהיתי ככדור ברזל וקוביית שוקולד קטנה.
"תקחי את שני אלו עכשיו." היא הושיטה לי אותם. "ואתה-" היא העיפה מבט בלוק. "תפקח עליה קצת ותוודא שהיא לוקחת את הכדור והשוקולד." היא פקדה בחיוך.
"אין בעיה." הוא אמר וקם. אפשר לחשוב מה כבר עברתי. קמתי גם אני וכשיצאנו נאנחתי בכעס. "וזה היה ביזבוז זמן מוחלט." בלעתי מהר את הכדור- שנתיים לקחתי את הכדור המזויין הזה ככה שלא היה לי איכפת כבר לקחת אותו בלי מים- והתחלתי לכרסם את קוביית השוקולד.
"אני דווקא ניהנתי." הוא שם את ידיו בכיסיו והסתכל קדימה. מהצורה הזאת הוא ניראה כמו דוגמן אלוהי.
"אוח, תפסיק להיות מעצבן." השבתי והסטתי מהר את מבטי מימנו כשהוא חזר להביט בי.
"לעולם לא." הוא השיב בהחלטיות משועשעת.
                           ***
אלוהים, למה דווקא למגמה הזאת הגיעו כל הפקצות המטומטמות??? חשבתי כשניכנסתי לסטודיו לריקוד וראיתי את סטף והחבורה שלה. כשנכנסתי היא נתנה בי מבט זועם ואז לחששה משהו לחברותיה. רק גילגלתי עיניים והתעלמתי. הסתכלתי לרגע על הסטודיו הגדול. הייתה בו מראה שהשתרעה על קיר שלם, פרקט חום ושתי קירות שחצי מהם היו חלונות גדולים שפנו אל המסדרון ואל מגרש הספורט והם היו שקופים לגמרי, בלי תריסים ובלי ווילונות. יופי, עכשיו כולם יוכלו להסתכל עלינו. ממש דיסקרטי. טוב, אין מצב שאני באה לפה עוד פעם עם חולצה שרואים לי את כל הבטן איתה כמו עכשיו. אוף, ודווקא איתה הכי נוח לרקוד!
"היי, מייגן?" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי ובהפתעה זיהיתי את נינה החצי עירומה מהמסיבה. "אוה, היי נינה!" אמרתי בחיוך. עד עכשיו לא הבנתי כמה חיכיתי לראות פה פנים מוכרות. אני ממש לא רוצה להעביר פה את כל השנה עם הכלבות של סטף.
היא חייכה אליי בשובבות בחזרה והעבירה את שיערה הבלונדיני הצידה. "חשבתי שלא תזהי אותי..."
גיכחתי."כן, קצת קשה לזהות אותך עם בגדים."
היא צחקה. "את יודעת... הייתי שיכורה."
"ספרי לי על זה." התחלתי לאסוף את שיערי לגולגול פרוע.
היא התקרבה אליי והנמיכה קצת את קולה. "האמת, אני שמחה שאת פה. אין פה כמעט אף אחת שאני מכירה חוץ מהשרמוטות של סטף." היא העיפה מבט שינאה לעבר החבורה שלהן. עשרה בנות שניראו כאילו הן התלבשו למועדון חשפנות ולא לשיעור ריקוד.
עוד נקודה לנינה. כן, אני אסתדר איתה.
"בזה אני מסכימה איתך."
היא חייכה אליי שוב ופתאום משהו תפס את עייניה מאחוריי ופניה אורו.
"תיראו, תיראו מי הצטרף למגמת הריקוד!"
הסתובבתי כדי לראות למי היא צעקה וניתקלתי בחיוך עקום וקרבולת אדומה. לקחה לי שנייה לזהות מי זה. ג׳וני ההומו המצחיק מהמסיבה. זאת ממש פגישת מחזור,מה?  מי הבא שיצטרף? ג׳ק? לא ג׳יימי! שמתי לב שגם היא הייתה שם, מדברת עם נערה ג׳ינג׳ית. קא-בום, פגיעה ישירה.
"סליחה בנות, אבל אל תכעסו אם אני אגנוב ממכן את כל הפוקוס בכישורי הריקוד שלי." הוא אמר ומשך באפו בשחצנות.
נינה נחרה בבוז. "היית מת ג׳וני-!"
"הופ! קדימה בנות להיסתדר!" אישה שרירית בגיל השלושים נכנסה ומחאה כפיים כדי לעורר אותנו כשקוקו מתוח משתלשל מראשה.
כל הבנות חדלו ממעשיהן .
"אה... למען האמת אני לא בת-" ג׳וני התחיל להגיד אבל הבולדוזרית השרירית עצרה אותו בגסות. "תהיה בשקט ילד אדום! יש פה יותר בנות מאשר בנים לכן אני אקרא לכולכן כנקבות ולא אכפת לי אם זה נוגד את החוקים בעברית! זו הכיתה שלי!" היא חצי אמרה חצי צעקה. מישהי קמה עם מחזור הבוקר.
ג׳וני קצת התקווץ אבל לא נירתע.איזה יופי, רק התחלנו את השיעור וכבר רציתי להחטיף לה כאפה.
"אני לא חושבת שזה יפריע לו, גם ככה קוראים לו כך כל החיים, נקבה." סטף אמרה בחיוך מרושע וגל צחקוקים מרושעים נשמעו מכמה בנות.פניו של ג׳וני התקשחו. זו בטח לא הפעם הראשונה שקוראים לו ככה.
הצטרפתי בצחוק מעולץ. איזו בת זונה. "אוי זה כל כך מצחיק, אבל אני מתערבת ש'הנקבה' הזה השיג הרבה יותר זיונים מימך."החזרתי לה במבט רושף וסטף החליפה צבעים אבל לפני שיכלה להגיד משהו הבולדוזרית התחילה להשתולל. "היי! תישמרו את קרב החתולות לאחרי השיעור. כאן עובדים! להסתדר בשורות." היא רקעה ברגליה כדי להדגיש את דבריה.
ג׳וני חייך אליי כשהסתדרנו בשורות. "תודה, זה הגיע לה ובאמת הזדיינתי עם יותר בנים מימנה-."
"אוקי, עד כאן. אני לא רוצה לשמוע על זה!" נינה עצרה אותו כשנעמדה בינינו.
הוא חייך חיוך עקום ומתחכם. "אל תנסי לשחק אותה בתולה נינה אני יודע עם כמה בנים את הזדיינת-"
הבולדוזרית שרקה במשרוקית לשקט והייתי צריכה לסתום אוזניים."עכשיו, אני לא רוצה לשמוע שום תלונות במהלך השנה הזאת. אתן הולכות לקרוע פה את התחת ואין שום היתפנקויות! קדימה, מתחילים חימום!"
אוי לא, רק זה חסר לי. בולדוזרית עם אנרגיות כמו של היפופוטם.
וההבחנה הזאת התממשה לי כשהיא התחילה בחימום הכסחני שלה. היא אמרה לנו לעשות שכיבות שמיכה , בטן, תרגילים לתחת, ריצות במקום, קפיצות ומה לא?! בסוף החימום יצאתי מוטשת ופשוט נימרחתי על הריצפה. נינה ניראתה יותר טוב מימני כי חצי מהתרגילים היא סתם חיפפה כשהבולדוזרית שגיליתי ששמה היה ג׳ולי סנדלר לא הסתכלה עלינו. וג׳וני נימרח לידי והחולצה כבר לא הייתה עליו מרוב שהזיע.
"היא לא נורמאלית..." אמרתי וניגבתי זיעה מהמצח.
"יא חתיכת פדלעות!" הייתה לה עוד את החוצפה לצעוק עלינו. "מיס ווסט תקלפי את עצמך מהריצפה!"
עצרתי את האצבע השלישית שלי מלקפוץ למעלה ולעשות למיס סנדלר שלום והקמתי את עצמי מהריצפה נעזרת בידה של נינה.
בינתיים מיס סנדלר החליפה את שיר הטראנס שהתנגן קודם לשיר יותר איטי.
"זה יהיה השיר עליו ניבנה את הריקוד, אתן הולכות לבצע עליו בלט מודרני משולב בברייק דאנס סקסי. בואו נתחיל!" היא נעמדה מולנו ובקושי הזיעה מהאימון.
"מיס סנדלר?" ג׳וני לידי הרים את ידו.
"כן?" היא שאלה, לא מרוצה.
"אני יכול ללכת להשתין-"
"לא. תתאפק."היא ירקה והתחילה להראות את התנועה הראשונה.
הוא רטן בשקט לידי. צחקקתי.
ואז התחלתי ללמוד את התנועות ולרקוד ולא חשבתי יותר על כלום. ואני לא מדברת על זה ש 'התחלתי להתחבר למוסיקה ולצלילים והרגשתי שהגוף שלי משתחרר ועף כשהתחלתי לרקוד'. לא. אני לא מהבנות שאומרות שהכל נמחק להן מהראש ברגע שהן רוקדות בגלל ההתחברות למוסיקה וזה שהן נועדו לרקוד וכל הבולשיט הזה. פשוט לא רקדתי הרבה מאוד זמן והתפרעויות במעדונים או בבית- אל תשפטו אותי- לא נחשבו. אז בהתחלה היה לי די קשה והייתי צריכה להיות מאוד מרוכזת כדי לא למעוך את נינה בסיבובים. אבל לאט לאט התחלתי להתחבר לזה וכשהרצנו את התנועות שהבולדוזרית בנתה - למען האמת בריקודים יש לה סטייל- הצלחתי לעשות הכל בדייקנות בשונה משאר הבנות שהתחילו להתבלבל ולצחקק באיזשהו שלב. בהתחלה לא הבנתי על מה הן מצחקקות ולמה נינה התחילה לרקוד ביותר חושניות, ואז הסתכלתי לעבר המגרש וראיתי שם את הבנים של מגמת ספורט- חצי מהם בלי חולצות מתחילים שם חימום עם כדורים. גילגלתי עיניים כששמעתי את ג׳וני ממלמל. "אני אוהב את החלונות של הסטודיו הזה." כשבחור בלונדיני הוריד  את חולצתו וחשף חזה מוצק ושרירי חלק ללא רבב.
"אומייגאד." נינה הצטרפה אליו. "ללוק ג׳ונסון יש גוף מושלם."
ריכזתי את מבטי. אה. הבחור הבלונדיני באמת היה לוק. הוא שיחק עם מחבט בידיו ודיבר עם בחור בעל שיער חום. הגוף שלו באמת היה מושלם. פתאום קלטתי שאני לא זזה אז הסטתי את מבטי והסתכלתי בחזרה על מיס סנדלר שניסתה להחזיר את תשומת הלב של הבנות אליה.
"אז זה נכון?" נינה שאלה אותי.
קיווצתי גבות. "מה נכון?"
"שבינך לבין ג׳ונסון מתבשל משהו...?"
יצא לי צחוק שנישמע כמו צליל של ציפור שדרכו עליה. "מה?? מאיפה שמעת את זה??" ניסיתי להיראות מרוכזת בתנועות.
נינה פתחה את הפה אבל ג׳וני הקדים אותה."דע- הוא היה איתך במקלחות ואתם כל הזמן מדברים במגמת הרפואה. דברים כאלו מתפשטים כמו אש בשדה קוצים."
לעזאזל! באמת תפסו אותנו כשלוק הפריע לי במקלחת ומר בנדלר כל הזמן מעיר לנו על זה שאנחנו מדברים. זה רק גרם לי לחשוב על האנשים המשועממים שיש בקולג׳ שעושה להם את זה להפיץ רכילויות.
"נו, אז כבר שכבתם?" נינה חיככה את ידיה ועיניו של ג׳וני נפתחו בסקרנות.
"לא! לא שכבנו! כי לא קורה בינינו כלום! אילו רק שמועות!" קולי נישמע קצת יותר גבוה מהרגיל.
נינה הרימה אליי גבה. "לא יכול להיות. ג׳ונסון הוא זיין עשיר, אין לא ידידות." ואז היא חשבה על זה שוב. "אלא אם כן הן יזיזות אבל זה לא נחשב-"
"מיס נינה ג׳קסון תפסיקי לפטפט! גם את סטף צ׳ייס, תחזרו לפוזיציות הראשוניות!" הבולדוזרית קטעה את נינה ושקט היסתרר באולם. "ווסט אני רוצה אותך מקדימה." היא פנתה אליי.
הייתי קצת טרודה ממה שנינה אמרה אבל הלכתי לשורה ראשונה. כתף אל כתף עם סטף. איזה כיף.
בהמשך השיעור הייתי מרוכזת ממש בתנועות וכבר לא הסתכלתי על הבנים מעבר לחלון מניבדל משאר הבנות וג׳וני. אהבתי לרקוד והתחלתי להיזכר בכל השיטות שאספתי כשהייתי קטנה באיך להבין את התנועות ולזכור אותן.
"ווסט! בואי לאמצע הרחבה, כל שאר הבנות הצידה!" מיס סנדלר פיתאום צעקה והבהילה אותי כשהתאמנתי על התנועה האחרונה שהיא הסבירה שהייתה קצת קשה, היא שילבה גמישות, קפיצה והזזת הגוף לכיוון הנכון כדי לא לצאת עקומה. שאר הבנות וג׳וני פינו לי את המקום וסטף הלכה בניפנוף שיער שחצני אחורה. שמעתי את הצלצול אבל מיס סנדלר לא שמה עליו. "בגלל שרובכן מתקשות לעשות את התנועות האחרונות כמו שצריך וגם לחבר אותן אני רוצה שווסט תראה לכן." היא פנתה אליי. "למדת איפשהו?"
"אה... כן, כמה שנים." אמרתי קצת במבוכה כי ראיתי את הבנים מהמגרש מתקרבים כשהמאמן שיחרר אותם ואנשים החלו לעבור במסדרון ואני עדיין הייתי עם חולצת-הריקוד-חושפת-הבטן-שלי ולא ממש רציתי שיסתכלו עליי רוקדת ככה, או בכלל.  אבל כשהיא שמה פליי על המוסיקה חשבתי, שילכו להזדיין. אני רעבה ואני אסיים את זה כמה שיותר מהר ולא איכפת לי מה יחשבו עליי. וזה מה שעשיתי, זזתי בדייקנות לפי הקצב ועשיתי את התנועות כמו שצריך. אני חושבת. אבל כשעשיתי את התנועה האחרונה וסיימתי במקום הנכון הכפיים והשריקות אישרו לי שעשיתי את זה טוב. הסמקתי כשקריאות העידוד לא רק באו מהסטודיו- על מי אני עובדת, חצי מהבנות במגמה הסתכלו עליי רק במבטים ממורמרים- הן הגיעו מחבורת הבנים המזיעים שלטשה בי עיניים מהחלונות החיצוניים ומהאנשים שהסתכלו מהחלונות הפנימיים. כיסיתי בידיי את ביטני החשופה כי רוב הבנים בחנו את הגוף שלי בלי בושה וחייכתי כשהקריאות דעכו.
"כל הכבוד ווסט. בנות, תלמדו. משוחררות." מיס סנדלר הפטירה והתחילה לאסוף את דבריה. כשחזרתי אל ג׳וני ואל נינה, ג׳וני ליחשש אליי בהתרגשות. "הוא עדיין מסתכל עלייך!"
"מי?" הבטתי לעבר הנקודה שאליה ג׳וני הביט וניתקלתי בעיניים כחולות מוכרות שהביטו בי בחיוך וגם במשהו אחר שלא יכולתי להסביר שגרם לי למבוכה וגם למשהו חמים שהתכווץ לי בבטן. כמה בנים לידו גם הסתכלו אליי ואחד אמר לו משהו שגרם לו להזעיף את פניו ולהסיט את מבטו אליו.
"קלטת את המבט הזה?!" ג׳וני המשיך באותה נימה מפריזנית וגרם לי להסתובב אליהם שוב בעצבנות.
"ועוד איך! משהו קורה. זה לא היה סתם מבט..." נינה הסכימה גם כן בנימה רגשנית ותוך כדי קרצה לאחד הבנים בחוץ. עם מראה כמו שלה היא יכולה לשים את כולם בכיס הקטן שלה.
"אבל למקרה יותר דחוף, את רקדנית ממש טובה. אני עובדת במועדון בשם 'לייזר' לא רחוק מכאן, הם מחפשים רקדניות למופעי פתיחה. יש היום אודישנים אם את רוצה לבוא, זה אחלה כסף." התחלנו ללכת לעבר היציאה.
"זה גם אחלה מקום לזיונים..." ג׳וני אמר בזדוניות. נינה תקעה בו מבט רושף. הוא הרים ידיים. "רק מציין עובדה!"
צחקתי. "בתנאי אחד, זה לא מועדון חשפנות ,נכון?"
היא צחקה."לא, אל תדאגי קלטתי כבר את התדמית הביישנית החסודה שלך. אם בכל זאת תרצי להיות מלוכלכת אי פעם אני יכולה להציג אותך לבמאי סרטי הפורנו שאני עושה. הוא יקבל אותך עם גוף כמו שלך." היא סטרה לי בתחת בשובבות ובנימה זאת הלכה לג׳יימי שיצאה אחרינו מהסטודיו למסדרון. עמדתי לרגע המומה במסדרון ושיפשפתי את התחת שלי.
"היא משהו מיוחד." ג׳וני סיכם את התדהמה שלי.
"אוה, כן." המשכתי ללכת. וואו, אם רק הייתי יודעת שזה יהיה הדבר הקטן ביותר שיפתיע אותי היום...