שמונה דקות

דקה

אוהד הסתובב בכיסא המסתובב שלו בעודו מלטף את מר מיאו ומחייך לעצמו חיוך נבזי.

משימה 1: להרגיש כמו ברון פשע חשוב- צ'ק.

הוא הביט ברשימה המרופטת בידו.

"מה עכשיו?"

אוהד ביזבז דקה שלמה בלחפש את הרשימה.

שזה די הרבה אם יש לך רק שמונה דקות לחיות.

'ועשרים שניות'

אחותו הציקה לו אפילו במוח שלו.

"ועשרים שניות" נאנח לעצמו.

הוא הביט ברשימה שוב וחייך לעצמו.

מי חשב שהוא אי פעם ישתמש בזה?

כשהמורה חדווה אמרה להם לכתוב רשימה של דברים שהם רוצים לעשות לפני שהם ימותו,

אוהד לא חשב אף פעם שהוא ישתמש בזה.

משימה 2: לטפס על האוורסט ולתקוע שם דגל כולשהו.

אוהד לא העריך שהוא יוכל להספיק לעשות את זה.

"נעבור הלאה"

משימה 3: לשלוח הודעה של 'אם לא תשלחו את זה לעשרה אנשי קשר אני אמות'

אוהד חייך לעצמו.

מי היה מאמין שהוא בן העשר יהיה יצירתי כול כך?

אוהד שלח לקבוצה של הכיתה ושל הגדוד.

וכבר ציפצף לו הטלפון שהגיבו לו.

הוא קיבל כמה 'נו באמת אוהד!' ספק מתלוננים וספק צוחקים.

וגם 'קורע!🤣' אחד מאליה.

וברור ששקד, המבאס של הכיתה היה חייב להגיב,

'אני לא רואה שום סיבה לצחוק על העובדה שכולנו הולכים למות'

הוא כתב.

אוהד גילגל עינים והתעלם.

צ'ק. סימן.

ועבר למשימה הבאה.

משימה 4: לפרוץ אל הסופר ולגנוב קרמבואים.

אוהד הירהר עם לעשות את המשימה אבל הסתפק בלהוציא קרמבו מהמקרר.

"אוהד!"

הוא שמע את אימו צועקת לו מהמטבח.

"בוא! יש לנו שתי דקות לחיבוק משפחתי!"

אוהד נאנח וניגש לסלון.

שם חיכתה לו כול המשפחה בזרועות פתוחות.

הוא רטן שנית אבל הם צירפו אותו לחיבוק בכול מקרה.

אחותו מילמלה לעצמה בשקט,

"עוד דקה וחצי..."

עיניה היו פעורות באימה.

אוהד חיבק אותה חזק ועצם את עינו.

הוא לא בדיוק ידע איך "למות" מרגיש.

הוא קרא כמה ספרים וניסה להכין את עצמו לחוויה.

"הכול יהיה בסדר ילדים"

אבא שלו אמר בחיבה ופרע את שערו.

"יהיה בסדר"

הוא אמר שוב.

כשהפיצוץ פגע בהם, אוהד לא הופתע.

הוא הכין את עצמו.

הוא עצם את העיניים שלו והסתתר בחיבוק.

כול מה שהוא חשב עליו היה על המשפחה שלו.

כול מה שהוא יכל להרגיש היה פחד.

כול מה שהוא יכל לבקש היה עוד זמן

אני לא מאמינהההההה

הסיפור נגמר!

יאאאאאאאאא

וואוווו

🥳