שמונה דקות

בום

השעון הפסיק לתקתק.

זה נגמר.

השמש התפוצצה.

אנג'י ואליוט שכבו שרועים במדרגות.

ראשה של אלינור נחבט בהגה שצפר, אך לא הפסיק.

שחף שכב על החוף, לבדו.

וכולם, מתים.

כן...

אז... ככה זה נגמר?

זה הסוף.

רק לפני הסיום, רציתי להגיד תודה.

לכם, לי, אבל בעיקר למי שקרא והגיב.

בהתחלה חשבתי שזהו. יהיה לזה רק פרק אחד.

הפרק הראשון.

אבל אז (כמו תמיד) Hadar_patachov קפצה פנימה להציל את המצב.

הפרק הראשון היה עלי. על מה אני הייתי עושה במידה שהשמש הייתה מתפוצצת וכולנו היינו מתים. בום!🎉

הפרק השני לא ממש היה מבוסס על אף אחד... הוא היה יותר הקטע הרומנטי שהספר היה צריך.

בפרק השלישי שחף פשוט קפץ לי לראש.

הפרק הרביעי היה קצת על אחי הקטן שפשוט חשבתי איך הוא היה מסתדר.

הפרק החמישי היה מבוסס על רעיון שנתי נתן לי (אבל ברצינות. זום? אני בטוחה שיש דברים יותר רומנטיים😂) וששילבתי אותו עם הדר (מתה עליך!).

הפרק השישי היה מבוסס על הכלבה שלי לשלושה ימים, אנג'י. למרות שאני מקווה שהיא לא התיחסה אלי ככה.

הפרק השביעי מבוסס יותר... טוב, על אמא שלי (שזה למה הבת שלה היא אני מהפרק הראשון😂). שהיא עובדת רחוק מהבית.

והפרק השמיני מאגד את כול הדברים... אמ... הפחות מציאותיים שהציעו לי. (למה ששלושה אנשים שונים יפרצו לאותו סופר מרקט ויגנבו דברים שונים? אחד קרמבו, אחד שוקולד. נו באמת)

אז... כן.

תודה רבה לכול מי שהצביע והגיב לי. אני ממש חייכתי מזה.

בקיצור.

אחרי כול זה,

אני רק רציתי להגיד,

תודה רבה🥰