נ. מ. פרסי
אנבת' הלכה לישון ואני ואתנה נשארנו ערים והכנו דברים למחר
"איך אתה?" היא שאלה אותי
"בסדר" אמרתי
"בטוח? כי אני לא חושבת" היא אמרה
נאנחתי "זה כן קשה, אבל ידענו שזה יקרה"
הכנסתי את האמברוסיה והנקטר לתיק וסגרתי אותו
"את יודעת כמה זמן ייקח לה להיזכר?" שאלתי
"בעיקרון הזיכרון שלה מת פרסי" היא אמרה בעדינות "אבל היום כשהיא שמעה את השם שלך והיא התחרפנה, טוב אני חושבת שזה שבר חומה"
"את מתכוונת שזה אולי יגרום לה להיזכר מהר יותר?"
"כן" אתנה אמרה "אבל זה עדיין יהיה ארוך"
טוב לפחות משהו
הבטתי באוקיינוס, מחר חוזרים למחנה אחרי כמעט חודש שלא הייתי שם
אני בטוח שכולם שם יהרגו אותי
"יש משהו שאני רוצה לבקש" אתנה אמרה
"מה?" שאלתי
היא התיישבה מולי "אל תספר לה עליכם"
הנהנתי "אני יודע"
"באמת?" היא שאלה בהפתעה
"זה סתם יעשה לה רע" אמרתי "אולי זה מלחיץ אותה ויגרום לה להרגיש רע שהיא לא זוכרת אותי וכזה"
אתנה חייכה "פחדתי שאתה לא חשבת על זה"
"ברור שחשבתי" עניתי "כשלי מחקו את הזיכרון כן זכרתי אותה אבל ג'ייסון לא זכר כלום"
"לג'ייסון לא הייתה חברה" אתנה העירה
"אז מה גם אם הייתה לו לא בטוח שהוא היה זוכר" אמרתי
"כדי שתלך לישון, אני המשיך לקפל כאן" היא אמרה
"טוב, תודה" אמרתי
*******
נ. מ. פייפר
הבוקר היה שגרתי לחלוטין במחנה,
דאגתי לפעילויות של ביתן אפרודיטה עד שריינה הגיעה ואמרה שאני חייבת לבוא מהר
נלחצתי, מה קרה עכשיו?
התנצלתי בפני האחים שלי ורצתי במהירות אל הביתן המרכזי
כל החבורה הייתה שם
"מה קרה?" שאלתי בלחץ
ג'ייסון הצביע על האירסנט שרק עכשיו שמתי לב שהוא שם
זה מפרסי! הוא התקשר!
"פרסי!" תאליה קראה
"היי" הוא אמר במבוכה
"מה קורה? מצאת את אנבת'?" שאלתי
"כן" הוא אמר וחייך
YOU ARE READING
אוהב לנצח, גם אם זה קשה
Fanfiction***הושלם*** החיים של פרסי ואנבת' סוף סוף התחילו להסתדר רק שאז, אויב ותיק החליט שהוא צריך לנקום והנקמה קשה מקום ראשון ב מסעחיפושים: 4.4.21 19.9.21
