אני יודעת שזה השיר של דמדומים אבל הוא מתאים לי לפרסבת' וזה יפה ממש ואני אוהבת את זה
* * * * * * *
נ. מ. פרסי
אתנה לקחה את אנבת' לאולימפוס לפני שעתיים בערך, אולי יותר
ישבתי עם תאליה וניקו והרגשתי טוב יותר
סיפרתי להם קצת על איך היה עם אתנה כשחיפשנו את אנבת'
"זה מרגיש ממש מזמן" ניקו אמר "כאילו זה מחיים אחרים"
הנהנתי בלי להקשיב למה שהוא אמר
"פרסי אתה בכלל מקשיב לנו?" תאליה שאלה
"אהממ לא" עניתי
"הכל יהיה בסדר, אין לך סיבה להיחלץ" תאליה המשיכה
"אז למה אבא שלי והרמס כאן?" שאלתי
הם הסתובבו במהירות והסתכלו
"זה מוזר" ניקו אמר "למרות שיש סיכוי שהם באו לדבר עם כירון על משהו"
"נו באמת ניקו" אמרתי "דווקא עכשיו?"
אני לא יודע למה הרגשתי כעס, ואין לי מושג על מי, רק רציתי לצאת מהמחנה ואין לי מושג גם למה רציתי לצאת, הרגשתי כאילו איבדתי שליטה על עצמי
"אני הולך לנשום אוויר" אמרתי להם והלכתי
האמת היא שעשיתי סיבוב, הלכתי לביתן שלי כדי שהם לא יחשדו בי ואז יצאתי מהמחנה
הסתובבתי קצת וניסיתי להבין למה אני עצבני, הרי אתנה ואפולו יטפלו באנבת' והיא מוגנת שם
פתואם הרגשתי שהטמפרטורות צונחות
הוצאתי את החרב שלי וחיכיתי לראות איזה מפלצת תתקיף אותי
ואז הרגשתי כאב בלתי נסבל, כאילו הראש שלי מתפוצץ למיליון חתיכות
ואז ראיתי אותו, את טרטרוס
"אתה!" נהמתי
הוא רק חייך ברשעות
אז בגללו הרגשתי עצבני, אני שונא אותו
"כמה חבל" הוא אמר בלגלוג "אפולו בדיוק הצליח להחזיר לחברה שלך את הזיכרונות שלה, חבל שלא תוכל לפגוש אותה!"
"מה עשית לה?! תעזוב אותה כבר!!!" צרחתי
"מי דיבר עליה?" הוא אמר ברוע "עכשיו הגיע הזמן פרסי ג'קסון לסבל שלך!"
הוא נעלם ואני זכיתי לחוות את כל הסיוטים שלי, וגם כמות אדירה של כאב
הצלחתי להבין שאני אסבול הרבה זמן ובסוף אני ימות
"אני מצטער אנבת' " מילמלתי "אני אוהב אותך"
* * * * * * *
נ. מ. ג'ייסון
אני והייזל הלכנו לכיוון הביתנים במחנה, תאליה וניקו החליטו לעשות 'פגישת בני דודים' כדי לתמוך בפרסי בזמן שאנבת' באולימפוס
YOU ARE READING
אוהב לנצח, גם אם זה קשה
Fanfiction***הושלם*** החיים של פרסי ואנבת' סוף סוף התחילו להסתדר רק שאז, אויב ותיק החליט שהוא צריך לנקום והנקמה קשה מקום ראשון ב מסעחיפושים: 4.4.21 19.9.21
