נ. מ. פרסי
רצתי כמו מטורף אל המוזיאון
לא הייתה לי ברירה, אין לי קצה חוט ואני לא יודע איפה להתחיל
נכנסתי ופניתי אל האיזור על המיתולוגיה היוונית
עברתי על הכל עד שמצאתי את הפסל של אתנה
זאת הייתה התוכנית שלי, למצוא משהו שקשור לאתנה אבל עכשיו אין לי מושג מה לעשות
אתנה שונאת אותי
אבל החלטתי שזה מצב חירום בדרגה גבוהה אז שווה להסתכן
התיישבתי ליד הפסל וביקשתי ביוונית עתיקה עזרה מאתנה
כמובן ששום דבר לא קרה
לא באמת ציפיתי שמשהו יקרה
הייתי עייף, לא ישנתי הרבה זמן וגם לא אכלתי, אז קרה הדבר הטבעי בעולם, נרדמתי
אני לא זוכר את החלום, אני זוכר שהיה לו קשר לאנבת' וזה עשה לי עצוב
הרגשתי שמישהו מנער אותי
"ילד מה אתה עושה פה?"
זאת הייתה אחת המדריכות במוזיאון
"סליחה" אמרתי "אני אלך"
"אתה נראה נורא" היא ציינה "אני אלווה אותך החוצה ואז תחזור הביתה"
יצאנו מהמוזיאון והייתה לי הרגשה לא טובה
בחנתי את המדריכה, משוכנע שהיא מפלצת אבל להפתעתי היא הייתה מוכרת, מוכרת מדי
התיישבנו על אחד הספסלים, רחוק מאנשים ואז שאלתי באומץ
"אתנה?"
"אכן" המדריכה/אתנה ענתה לי
"מה את עושה פה?" שאלתי
כן כזה אני, חצוי מנומס בעל טקאט
"אני יכולה לשאול אותך את אותה השאלה" היא ענתה
"לא מצחיק" אמרתי "מה באמת את עושה כאן, הגבירה?"
"באתי לעזור" היא ענתה
מיותר לציין שבהיתי בה
ממתי אלים עוזרים?
ושאלה יותר טובה,
ממתי אתנה עוזרת לי??
"את לא יודעת איפה היא?" שאלתי אחרי שתיקה קצרה
"לא" היא ענתה ושברה לי את הלב
לא הסתכלתי עליה, ניסיתי לעצור את הדמעות שלי, הייתי מיואש לחלוטין
"ג'קסון" היא אמרה "אני אוהבת את אנבת' לא פחות ממך, באתי לעזור"
"חשבתי שזה אסור" אמרתי
"גם לי יש גבולות אדומים, הבת שלי היא אחת מהם" היא ענתה
"אין לי רעיון איפה להתחיל" הודתי
"מי לקח אותה?" היא שאלה אותי
YOU ARE READING
אוהב לנצח, גם אם זה קשה
Fanfiction***הושלם*** החיים של פרסי ואנבת' סוף סוף התחילו להסתדר רק שאז, אויב ותיק החליט שהוא צריך לנקום והנקמה קשה מקום ראשון ב מסעחיפושים: 4.4.21 19.9.21
