טוב אני יודעת שהבטחתי שזה יהיה הפרק האחרון אבל החלטתי לפצל את הפרק
הפרק הבא הוא באמת האחרון והוא כבר כתוב אז לא לדאוג
* * * * * *
נ. מ. אנבת'
החלום היה סיוט ארוך מאוד
אני לא ממש זוכרת מה היה שם, אני רק זוכרת שהיה שם משהו נורא מדאיג, אני צריכה להזהיר מישהו ממשהו,
התעוררתי במקום שלא הכרתי
סליחה, הכרתי אותו פעם, עכשיו אני לא זוכרת
שכבתי על מיטה מוזרה כזאת ולא ראיתי אף אחד
ניסיתי להיזכר איך הגעתי הנה ומה קרה וכרגיל הזיכרון המדהים שלי לא עזר לי
פתאום שמעתי לחשושים והתחלתי לפחד
אלוהים בבקשה שזה עוד חלום רע!
בדיוק כשהתחלתי לחשוב איך אני בורחת מאיפה שאני לא נמצאת, אתנה נכנסה
"איפה פרסי?" שאלתי
אני יודעת, למה שאלתי דווקא את זה?
יכלתי לשאול דברים חכמים יותר כמו איפה אני נמצאת ומה קורה כאן אבל רציתי לדעת איפה פרסי ואם הוא בסדר
אני יודעת שנמחק לי הזיכרון אבל אני עדיין יודעת לעשות אחד ועוד אחד ואני יודעת שבחיים האמיתיים שלי, אלה שאני לא זוכרת, פרסי ואני היינו ביחד
אני פשוט מרגישה את זה, איך שהוא מסתכל עליי והאושר שאני מרגישה כשהוא בסביבה, וזה שובר לי את הלב שאני לא זוכרת אותו ושהוא סובל בלי להגיד לי
אתנה נראתה משועשעת "במחנה, למה?"
אוי, החלום, פרסי
סיפרתי לאתנה את מה שזכרתי מהחלום, וזה לא הרבה, מישהו רע ממש והוא זעם על משהו והבטיח סבל אולי?
אתנה טיפה החווירה ונראה שהיא מתלבטת מה לעשות
"מה את יודעת ואת לא מספרת לי?" שאלתי בתחינה
"אני לא יודעת, אני חוששת ממשהו" היא אמרה לי "אני כבר חוזרת, אל תזוזי"
לאן כבר יש לי לזוז?
היא מיהרה לדבר עם שני אלים שהיו בכניסה לחדר, הם נראו מודאגים טיפה ממה שהיא אמרה ואחרי עוד רגע הם נעלמו
היא חזרה כעבור רגע והיה איתה מישהו נוסף
"מה קרה? לאן הם הלכו?" שאלתי
"אלה היו פוסידון והרמס, הם הלכו לדבר עם כירון" אתנה אמרה "וזה אפולו"
אה, אז כנראה אני באולימפוס אם אני מוקפת אלים
למה לעזאזל הביאו אותי לכאן??
אפולו נעמד מאחוריי "מה שהולך לקרות הוא פשוט, אני אנסה לרפא אותך ולהשיב לך את הזיכרונות שלך"
לא ממש הקשבתי לו כי לא הצלחתי להבין דברים אחרים שהפריעו לי
"זה יכאב?" שאלתי
"אני לא יודע"
YOU ARE READING
אוהב לנצח, גם אם זה קשה
Fanfiction***הושלם*** החיים של פרסי ואנבת' סוף סוף התחילו להסתדר רק שאז, אויב ותיק החליט שהוא צריך לנקום והנקמה קשה מקום ראשון ב מסעחיפושים: 4.4.21 19.9.21
