הארי פוטר נגד פרסי ג׳קסון

אישיות

יאיי! פרק חדש! מקווה שתאהבו אותו

גם להארי וגם לפרסי יש קטע של נאמנות לחברים שלהם. אבל את זה יש לרוב הדמויות הראשיות בספרים. זה גם הפגם ביסוד של פרסי. אני לא יודעת אם להחשיב את זה כדבר רע או כדבר טוב. מצד אחד זה דאגה לחברים שזה מאוד חשוב, אבל זה גם הרבה פעמים לסמוך עליהם בעיניים עצומות. שזה ממש לא טוב בשני העולמות.

אז כשאני מנסה לחשוב על תכונות שאני יכולה שלשניהם יש אותן אז ישר קופץ לי פזיזות. גם פרסי וגם הארי מאוד פזיזים, אבל מה שאני חושבת ששונה כאן (וכן, גם כאן אני עומדת להגיד למה פרסי יותר טוב) זה שפרסי לפחות מנסה לתכנן תוכניות, אבל הוא כבר יודע מראש שהן לא יעבדו לו. הארי לא מתכנן כלום, הוא פשוט הולך למקומות בלי לחשוב מה הוא יעשה עם משהו יקרה. אני חושבת שבעולם של פרסי יותר מקובל להיות פזיז, זה גם יותר יציל אותך, בפרסי הרוב המוחלט של החצויים פזיזים, זה חלק מהתכונות שלהם. אבל בהארי זה לא ככה, רוב האנשים חושבים לפני שהם עושים דברים, ולכן אצל הארי פזיזות זה תכונה פחות טובה ופחות מתאימה לעולם שלו.

עכשיו הקטע של השחצנות.

הארי פוטר הוא שחצן. אבל גם אפשר להבין למה. תחשבו על זה - אם אתם הייתם כל החיים שלכם במקום שבו ממש לא מעריכים אתכם (בלשון המעטה) גם אתם הייתם שמחים להגיע למקום שבו כולם מעריצים אתכם. אבל זה שאנשים ככה אני לא חושבת שזה אומר שגם גיבורים בספרים צריכים להיות ככה, הגיבורים בספרים יכולים כן להתגאות במה שהם עושים בחיים שלהם, אני לא חושבת שזה רע, אבל רק אם הם עושים דברים בחיים שלהם. כולם מעריצים את הארי בלי שהוא עשה שום דבר (אני מדברת כרגע על הספר הראשון), ואפשר להבין את זה, כי וולדמורט רצה להרוג אותו ולא הצליח, במקום זה וולדמורט מת. אז בהחלט אפשר לזקוף את זה לזכות הארי. אבל... מה שאנשים לא יודעים זה שבעצם הגיבורה האמיתית, זאת שבאמת הביסה את וולדמורט, זאת לילי פוטר! כשכולם העריצו את הארי זה עלה לו לראש, והוא איבד לגריפינדור 150 נקודות (אממ, לא בטוחה במספר הזה. תתקנו אותי אם אני טועה) בלי להסס (וגם זה בשביל לעזור לחבר, אבל לא נורא), ולא היה לו כל כך אכפת.

פרסי לדעתי פחות שחצן. הוא אולי מתגאה במה שהוא עשה, אבל כמו שאמרתי, אני חושבת שלגיבורים מותר להעריך את עצמם, ופרסי באמת עשה הרבה בחיים שלו. כשהוא הגיע למחנה, אני לא חושבת שהיה לו כיף במיוחד, לאף אחד לא היה ממש אכפת ממנו. כשהוא גילה שהוא הבן של פוסידון, הוא לא שמח, וגם אף אחד לא העריץ אותו בגלל זה. מה שמראה שפרסי פורסם רק בגלל מה שהוא עשה, ולא בגלל משהו שמישהו אחר עשה. הוא לא מתגאה כמעט בכלל במה שהוא עשה. אני כן חושבת שזה לא כל כך יפה שהוא לקח לקלאריס את הקרדיט על המסע שלה בשתיים אבל טכנית הוא הלך להציל את גרובר ועל הדרך למצוא את גיזת הזהב אז כאן המטרה העיקרית שלו היא החברים שלו. גם בשלוש הוא התפלש למסע חיפושים לא שלו אבל גם כאן, הוא רק ניסה להציל חברים. הוא אפילו אמר שהוא לא רוצה להיות אל. איזה בן אדם שחצן לא היה רוצה להיות אל? התשובה היא, שאנשים שחצנים יעשו הכל כדי להראות שהם יותר טובים, כדי שהם יוכלו להתנשא על אנשים ולהגיד להם - אני יותר טוב ממך. אבל פרסי לא כזה. פרסי החליט שהוא לא רוצה להיות אל.