hide

4.

נ.מ- הארי

אני יודע שזה לא בסדר, אני יודע שאני לא אמור לשחק בו ככה, הוא בן 18, הוא היה צריך לזייף תעודה כדי להכנס למועדון, הוא ילד.
אבל הוא... הוא יפה כל כך, והוא נעים, ואני רוצה יותר ממנו, יותר ויותר.
הוא חמוד, וקטן, ונחמד כל כך... ועובר עליו משהו, אי אפשר שלא לשים לב לזה.
יש לו חברה והוא הלך למועדון לחפש סקס? אני לא בעד בגידות זה דבר נורא, ותמיד אין סיבה מוצדקת אבל אני רוצה להבין מה קורה לו, ולעזור לו.
ובאותו הזמן לא אכפת לי. אני רוצה לראות אותו עוד פעם, אני רוצה שהעיניים הכחולות שלו יסתכלו עליי עוד פעם, אני רוצה להרגיש את השפתיים שלו, ולשמוע את הקול שלו.
אני יודע שהדרך היחידה לראות אותו זה שהוא יעבוד כאן, אבל אם הוא יעבוד כאן... זה יהפוך למסובך יותר.
ואני חושב שאני מתחיל להיות בקטע שלו.

שמעתי כמה דפיקות בדלת.
"כנס" הדלת נפתחה והציצו ממנה פנים יפות.
"הו... לואי, קרה משהו?"
"אממ... אם אתה מוצא את הטלפון שלי, אני אשמח שתביא לי אותו מתי שהוא..." נראה שהוא מובך מהסיטואציה ואני חייכתי ברוגע כדי שהוא יראה שהכל בסדר, אבל נראה שזה יותר הביך והלחיץ אותו.
"אני אחפש אותו."
"כ-כן... אוקיי.... אבל אל תשקיע יותר מדי זמן, לא צריך באמת, יש לי טלפון בית, ואני מסתדר אבל-" הוא גמגם בלחץ וגיחכתי
"לואי, זה בסדר, אני אחפש את הטלפון שלך."
"ת-תודה" הוא חייך חיוך מתוק ויצא מהמשרד.

הוצאתי נשימה שבמסתבר שמרתי כל השיחה ועצמתי את עיניי.
הוא כזה... כזה... אני רוצה להכיר אותו. ממש רוצה להכיר אותו.

אני אחזור הביתה, אין לי מה לעשות כאן עכשיו.
"זאין, תסגור את הבית קפה עוד שעתיים, טוב?"
(הערת הכותבת: זאין הוא כמו סגן מנהל כזה בבית קפה, והוא חבר של הארי)
זרקתי לזאין את המפתחות, והתחלתי ללכת לכיוון היציאה.
"הארי!" זאין צעק, הסתובבתי חזרה אליו.
"מה?"
"מה קרה שאתה לא ממורמר פתאום?" צחקתי והנחתי את ידי על הכתף שלו.
"זה לא כיף להיות ממורמר." עניתי והוא גלגל עיניים.
"אני נשבע שאתה נראה כמו ליאם כשהוא התאהב במאיה." הוא אמר והרגשתי את פני מאדימות ממבוכה.
"לא! פשוט אני שמח היום, זה הכל."
"כן בטח, אני אגלה במי התאהבת." הוא ענה והלך. גלגלתי עיניים, והלכתי גם אני.
זאין יכול להיות מציק לפעמים, אבל הוא צודק, אני חרא בן אדם בדרך כלל, כנראה שעכשיו אני פשוט לא חושב על כמה אני שונא את העולם הזה...

ברור לי שאני צריך לקבל את לואי לעבודה, אבל יש לזה יותר מדי חסרונות כמו... אני אצטרך לראות אותו פאקינג כל יום.
הוא צריך את העבודה הזאת לפני הקולג', אבל... אני לא יודע... אני פשוט לא יודע...

סוף סוף הגעתי הביתה, אני אבקש מליאם שיעזור לי לחפש את הטלפון של לואי, הוא יתחיל לשאול שאלות אבל אין מה לעשות, אני חייב למצוא את הטלפון שלו.

"ליאמו! מה קורה?" ראיתי אותו יושב על הספה בסלון והיה לו מבט מבולבל.
"לא יזיק שתגיד היי לשותף שלך שחזר מהעבודה." רטנתי והוא קם מהספה.
"עם מי שכבת?" הוא קיווץ את עיניו וניסה לחשוב.
"אדיוט. לא שכבתי עם אף אחד."
"ברור... אף אחד..." הוא נתן לי מרפק בבטן וצחקק.
"אז למה אתה ככה שמח?"
"כי... אני... סתם יום טוב בעבודה." מה הקטע של שניהם לא להאמין לי?
"אתה שונא את הבית קפה."
"וואו ליאם! אסור לי להרגיש טוב?" אני לא מבין מה הוא וזאין רוצים, שיגידו תודה שאני נחמד היום וזהו.
"אני אגלה מה זה." אמר וגלגלתי עיניים. בדיוק כמו זאין.
"טוב... לא משנה... תקשיב, אתה יכול לעזור לי לחפש טלפון?"
"כן, של מי?"
"סתם... חבר..." הוא צחק וכמעט נפל על הרצפה מרוב צחוק. אוי אלוהים...
"עזוב, אני מסתדר לבד." הסתובבתי כדי לחפש את הטלפון ושמעתי אותו צוחק עוד קצת ואז הוא רץ אליי.
"ב-בסדר... אני אעזור לך לחפש את הטלפון... אני מקווה שהסקס היה טוב." הוא צחק מהבדיחה הלא מצחיקה של עצמו, מה שגרם לי לכעוס יותר.
אני עוד רגע ארביץ לו.
ואז אומרים שהבדיחות שלי לא מצחיקות...

נכנסנו לחדר שלי וחיפשנו את הטלפון.
החדר שלי די מבולגן, אבל אני לא מבין למה כל כך קשה למצוא טלפון מסכן.
"למה כל כך חשוב לך למצוא את הטלפון הזה?" ליאם שאל ונשכב על המיטה ביאוש.
"כי הבטחתי שאני אביא לו את הטלפון, ואני מקיים הבטחות." אמרתי והתכופפתי לחפש אותו מתחת למיטה.
"אתה לא מקיים הבטחות." ליאם התגרה וקם מהמיטה.
הוא יודע שאני שונא שמתגרים בי, והוא לא מפסיק להתגרות בי.
הרעדתי את הרגל בעצבנות וניסיתי לנשום.
ליאם כבר כמה פעמים איים עליי שהוא יעזוב את הבית אם אני לא אלמד לשלוט בעצמי, אבל זה קשה למה הוא לא מבין.
הוא לא תורם לי להיות יותר רגוע.

"דיי, אני כן יודע לקיים הבטחות." אמרתי אחרי כמה שניות שניסיתי להרגיע את עצמי, ולדבר בצורה מכבדת כמה שאפשר.
"כן, כמו שהבטחת לאדריאן שלא תבגוד בו, ובכל זאת עשית את זה?" המבט שלו... הצורת דיבור שלו... למה הוא היה צריך להזכיר את אדריאן?!
"ליאם תשתוק"
"רק אומר-"
"אמרתי שתשתוק." דחפתי אותו והצמדתי אותו לקיר נועץ בו מבט מאיים שבטוח ישתיק אותו.
"תשתוק. אל תדבר על אדריאן." תפסתי אותו בחולצה שלו והטחתי אותו בקיר והוא נפל על הרצפה.
הוא הסתכל עליי במבט המפוחד הזה והמרחם שתמיד יש לו כשאני חוטף התקף עצבים.
אוקיי.... שיט.

השפלתי את ראשי בבושה והתכופפתי להביא לו יד שיקום.
"אני מצטער." אמרתי ולא הסתכלתי עליו.
"זה בסדר, גם ככה יש לי דייט, עפתי מפה." הוא יצא מהחדר ונפלתי על הרצפה, מסתכל על התקרה ביאוש.

אני חייב להפסיק.
אני בן אדם נוראי, אני יודע.

אבל אני חושב שאני סוף סוף מחבב מישהו. באמת!
אני לא רוצה לפגוע בו כמו באחרים, אבל אני באמת בקטע שלו.
ואני חייב לקבל אותו לעבודה, אז זה מה שאני אעשה, אני אשלח לו הודעה שהוא התקבל.
————————————————————————————————————

פורים שמח😚
אוהבת אתכם💚💙