נ.מ- לואי
*פלאשבק*
היום עבר כל כך לאט.
לא דיברתי עם אף אחד, לא יצאתי החוצה, אני לא זוכר אם בכלל אכלתי משהו.
כל היום הייתי עסוק במה שאבא שלי יגיד על זה שאמרתי לו שאני נמשך לבנים.
אני לא אשקר, התגובה שלו מפחידה אותי.
אני מקווה שהוא יקבל את זה טוב.
הוא בטח ממש מיהר לעבודה קודם, אז לא היה לו זמן לדבר איתי על זה.
עכשיו הוא יגיד שהוא אוהב אותי כמו שאני וכל השיט הזה שתמיד אומרים כשאנשים יוצאים מהארון.
או שהוא יקבל את זה רע... אבל זה אבא שלי... אני לא חושב שהוא יקבל את זה רע.
הדלת נפתחה.
זה אבא.
"היי אבא!" חיבקתי אותו והוא חייך אליי, כשסימן לי להתיישב ליד השולחן.
"נוכל להמשיך לדבר על השיחה בבוקר עכשיו?" הוא שאל והנהנתי.
שנינו התיישבנו ליד השולחן, אחד מול השני.
ליבי פעם בחוזקה, וידיי רעדו, אני לא באמת יודע למה. אני ממש מפחד, אני באמת מפחד, הוא נראה מודאג, וכועס.
"תקשיב לואי.... לכל אחד היה את השלב הזה בחיים, שהוא היה מבולבל, ואנשים אמרו לו שהוא יכול להיות מי שהוא רוצה, והוא ראה שכל הבנות דלוקות על איזה מישהו מהשכבה... אז פתאום אתה מתחיל להסתכל עליו ואז נזכר במשפט הזה..." וואו איך הוא יודע אבל שאני באמת דלוק על מייקל... ו... כולם דלוקים על מייקל!
YOU ARE READING
hide
Fanfictionלהדחיק, זה מה שלואי מכיר. להדחיק את המשיכה שלו לגברים. אבל עכשיו הוא פשוט מתחבא, לפחות לא לבד... אזהרות: !תוכן מיני! !התקפי חרדה! !פגיעה עצמית!
