נ.מ- הארי
עברו כמה ימים מאז שמארק היה כאן.
מאז לא שמעתי עליו שום דבר.
אני מניח שזה בגלל שלואי שונא אותו.. הוא לא ממש מודה בזה, אבל הוא שונא אותו.
ובטח גם בגלל שמארק מבוהל ממה שהיה כאן.
הוא שמע את הילד שלו עושה סקס.
אני גאה שהוא שמע את זה, זה אומר שאני טוב בלדפוק אנשים.
הכל בסדר ביני לבין לואי כרגע, אבל אני נזהר בכל דבר שאני אומר. אני מפחד להרוס את הקשר בינינו.
יש לנו וויכוחים קטנים אבל כל הזמן אנחנו פשוט... שוכבים או משהו וככה מתעלמים מזה.
אבל יום אחד אני יודע שלא נצליח להתעלם, ויהיה פיצוץ ענק, וזה כבר לא טוב... אני לא יכול לאבד אותו.
הוא הדבר היחיד שיש לי בחיים.
————
״החלטתי לתת לילד הזדמנות, וגם לך.״ ליאם נעמד מולי עם ההכרזה הזאת, וזה נראה כל כך רישמי... מה הוא דפוק?! פתאום הוא רוצה לתת ל׳ילד׳ הזדמנות?!
״מה לעזאזל? באיזה סרט אתה חי?״ צחקתי והוא גלגל את עיניו.
״אני פשוט מבין שהעניינים ביניכם הופכים לרציניים, ולא היה לך קשר רציני הרבה זמן, אז אני לא אהרוס את זה.״
קשר רציני הוא אמר? זה באמת הופך לרציני?
״וליאם... מה הסיבה האמיתית שאתה מחליט להיות נחמד ללואי?״ עמדתי מולו בשילוב ידיים והוא חייך בשחצנות.
״אני עובר לגור עם מאיה.״
״רגע אבל-״
״לואי!״ ליאם קטע את השיחה בכך שרץ לחבק את לואי שבדיוק ירד במדרגות. הוא ישן עד מאוחר מאוד היום.
אני מניח שהימים האחרונים מעייפים בשבילו, אני חושב שיש עליו הרבה לחץ שהוא לא מספר לי עליו.
ואני לא אשקר, חיוך קטן עלה על שפתיי כשראיתי את הפנים היפות והשיער המבולגן שלו.
״ב-בוקר טוב ליאם?״ לואי נראה מופתע, והוא הסתכל עליי בשאלה ורק משכתי בכתיפיי כלא מבין, אבל אני מבין. אני מבין טוב מאוד.
אני בבעיה... אני בבעיה רצינית.
איך הוא יכול לעשות לי את זה?!
אני אצטרך למכור את הפאקינג בית! וזה יקח לי כל כך הרבה זמן... זה בית ענק ששווה מליונים, אני לא יכול לוותר עליו. ואיפה אני אגור? יופי לליאם שיהנה עם מאיה, שיתחתנו ויביאו ילדים, לא אכפת לי! אבל מה איתי?! וגם לואי גר איתי, ואני לא רוצה שהוא יחזור לגור עם אבא שלו... הוא עדיין ילד, וייקח זמן עד שהוא ימצא בית, עדיף שהוא ישאר לגור איתי.
אבל אי אפשר בבית הזה! כי צריך פאקינג למכור אותו! בגלל שליאם הבן אדם הכי פאקינג אדיוט בעולם!
אוקיי... להרגע... אני חייב פאקינג להרגע... זה רק בית נכון?
אבל אני לא יכול לראות את ליאם ולואי מדברים עכשיו ואת החיוך המזוייף הזה שיש לליאם על הפנים, וכמובן שלואי יחשוב שהוא אמיתי, ושליאם מחבב אותו...
אבל זה לא נכון... ליאם שונא אותו, ובלי סיבה.
אני לא יכול למכור את הבית הזה.
אני אומנם מרוויח הרבה כסף, אבל זה לא מספיק.
ליאם מרוויח הרבה יותר ממני, והבית הזה נועד לכמה אנשים שמפרנסים אותו, לא רק אחד.
אני מניח שאני אצטרך פשוט לשכנע את ליאם להישאר.
״ליאם נחמד אליי פתאום.״ לואי צחקק כשבא לחבק אותי, אבל רק נשכתי את שפתיי מתאמץ לא להתפוצץ מרוב עצבים.
״הא... זה טוב.״ אמרתי ונישקתי את ראשו.
הוא עמד על קצות האצבעות והצמיד את שפתיי לשלי.
רציתי לנשק אותו... אני לא יכול, אני רוצה ללמד את ליאם שהוא הבן אדם הכי מגעיל שאני מכיר, ושאם עוד פעם אחת הוא יוציא את זה על לואי... זה הסוף שלו.
״לואי... אני וליאם צריכים לדבר רגע, אז חכה כאן, אוקיי?״
״כן, אוקיי.״ הוא ענה בחיוך והחזרתי לו גם חיוך קטן.
תפסתי את ליאם ומשכתי אותו לחדר שלו, סגרתי את הדלת מאחורי, וליאם עמד רחוק ממני עם מבט לחוץ על פניו.
אף אחד לא אמר דבר, ידעתי שיש לליאם המון להגיד, וגם לי.
וסוף סוף הוא החליט לדבר.
״הארי... אני סובל כאן.״
״אני גם סובל, אבל אני לא עוזב הכל ובורח.״ הוא סובל? הוא פאקינג סובל?! החיים שלו מושלמים. ועכשיו הוא מתכוון לברוח ממני? ולהשאיר אותי לבד?
״אני לא בורח, אני עובר לגור עם חברה שלי.״ הוא לא הצליח להסתכל לי בעיניים. הוא כל הזמן הסית את מבטו ממני, ושחיפשתי את המבט שלו הוא הצליח להתחמק שוב ושוב.
״אתה מפרק לי את החיים.״ אמרתי בקול קצת יותר מאיים, כדי שיסתכל עליי סוף סוף.
״אתה יכול להחזיק את הבית הזה לבד.״ הוא מלמל ואני גיחכתי בעצבנות.
״לא, אני לא.״
״בסדר... זה מגיע לך.״ פתאום הוא דיבר בביטחון, וזה השאיר אותי מבולבל, בלי ידיעה מה לענות.
הוא עדיין תקוע על המקרה הזה? באמת?!
הסתכלנו אחד על השני למשך כמה שניות בלי להגיד דבר, הוא רק נשך את שפתיו, ודמעה זלגה במורד הלחי שלו.
״ליאם-״
״אני שונא אותך.״ הוא מלמל בשקט, ומיהר לנגב את דמעותיו.
״למה? מה עשיתי?״ הוא פשוט מפיל פצצה ומתכוון לברוח.
הוא חתיכת בן זונה.
״אתה בן אדם מגעיל, אתה פאקינג מרביץ לי.״ הוא מגזים. הוא פאקינג מגזים.
״נו אתה יודע שיש לי בעיית עצבים.״
״זה לא מצדיק את זה, וגם... אתה יודע... מה שקרה לפני כמה זמן... אני-״
״ליאם, תשאיר את זה מאחוריך, יש לך חברה, לא?״
״כן, פשוט אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה.״ ידיו רעדו, והוא נראה פתאום חסר אונים. זה לא אופייני לליאם. בכלל לא.
״לעזאזל... תמשיך הלאה בדיוק כמו זאין.״
״אתה לא אנסת את זאין.״
——————————————————————-
YOU ARE READING
hide
Fanfictionלהדחיק, זה מה שלואי מכיר. להדחיק את המשיכה שלו לגברים. אבל עכשיו הוא פשוט מתחבא, לפחות לא לבד... אזהרות: !תוכן מיני! !התקפי חרדה! !פגיעה עצמית!
