"כן,שירות ותרומה,תבקש מסול שתיקח אותך לעבור מבחן קבלה,היא חלק חשוב במועדון אז יהיה לך יותר סיכוי להתקבל" אמר שחור השער במבט לא קריא.
"ט-טוב,שננקה כאן?" שאל כאילו וניסה למצוא נושא שיחה אחר ואני עשיתי כאילו לא הבחנתי.
הרמנו בקבוקים ריקים,סידרנו ספה עם מצאים חדשים ושייד הוכיח כמה אין לו ולמטאטא חיבור כשנשמעו בכל הבית חריקות איומות של כלי הניקיון הסובל שיושב בידיו של אפור העיניים.
הכנתי ארוחה נחמדה המשלבת כמה סוגי אטריות שמצאתי בארונות מטבחו של צ'ארלי בזמן ששייד החליט לערוך את שולחן האוכל וכמעט שבר שלוש צלחות וספל אחד.
סיר האטריות נח על הגז,ממלא את הבית בריח כששחור השער ואני ישבנו זה מול זה על יד השולחן.
"שלום!~" זימר חום העיניים כשנכנס אל הבית,כל כולו צוהל כרגיל "מממ" מלמל בנינוחות כזו "יש ריח נהדר! מה אתם מכינים?" שאל כילד קטן שמפריע להוריו לבשל אחרי משחקי החצר שלו.
"א-אטריות ברוטב ע-עגבניות" אמרתי במבט רך אל חום השער שחייך בכזה אושר לכיוונינו,מרגיש את עיניו האפורות הבוחנות של הבחור בקצה השני של השולחן.
גבותיו קפוצות בצורה לא ברורה,כאילו ורטן במקומו אך שתק.
"אני יכול להצטרף?" שאל והתיישב ללא אישור לצידי,גם אם לא עניתי הוא ידע את תשובתי מראש. אוזני הבחינה בכחכוחיו של שחור השער ששילב את ידיו כאילו ולא שמח מהקרבה בנינו,הרמתי גבתי בבלבול לעברו מבחין בגלגול העיניים חסר הסבלנות שלו.
ריחות הבישול התגברו,סימן שהאוכל כבר מוכן,התרוממתי מכיסאי,הולך לעבר אותו הסיר המבעבע בנוזל אדום כאש,בוהק כאשר אטריות זהובות מתערבבות בפנים.
הושטתי את ידי אל המדף העליון,לא מצליח להגיע אל כף העץ החמקמקה שנחה שם,ניסיתי בכל כוחי ואז הרגשתי ביד נוספת מושטת,אוחזת בכף ומעבירה לי אותה.
"ת-תודה שייד" מלמלתי בחיוך קטן,מסמיק מעט מהקרבה של גופו המוצק לפניי.
שייד חזר מגחך למקומו בעוד שאני מבולבל לוקח את הכף ומוציא בעזרתה ערימת אטריות ומחזיר לסיר,מערבב וגורם לאש מתחת להשמיע רעשים בכל פעם שנוזל מעט רוטב מטה.
"א-אני צריך ק-קערה" מלמלתי בעיקר לעצמי,מביט סביבי ולא מפסיק לערבב כשעיניי מחפשות צלחת קעורה מסוימת,פוגשות באחת ישירות לפנים,נאחזת על ידי יד חזקה של נער נמוך בשער חום.
"בבקשה~" זימר וצחקקתי למשמע קולו הילדותי,תופס בקערה ומנסה לחשב כיצד לשפוך את התבשיל הבצקי-נוזלי לתוכה.
YOU ARE READING
Non Human-לא אנושי
Terror"מ-מה אני? מ-מה לעזאזל?! ל-לא יכול להיות ש-שאני כ-כמוהם!" אמרתי נתקף פניקה "אתה לא בדיוק במצב של להכחיש" אמר מונדאיי בקולו הצרוד והאפל "ל-לא! ל-לא יכול להיות!" קראתי ואחזתי בשערותיי הזהובות בחוזקה, כמעט ותולש אותן ממקומן. "א-אני מפלצת!" אמרתי בקו...
