נכדיו של הלורד וולדמורט

פרק שני. עוד סבא מרושע?

אממ הפרק הזה יהיה בתקווה יותר ארוך ואממ שוב אני מצטערת מראש על הכשל שליפניכם.

אה בזמן שני כותבת פרק זה ני אוכלת אוכל כחול שהוא בשום צורה לא אוכמניות וני גומרת את כול הקופא שלהן ולא משאירה למשפחה שלי כי היא מרושעת שלא קראה פרסי ג'קסון.

נ.מ.=נקודת מבט

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ. פרסי

שפכו עליי מים וישר קמתי. אומנם לא נרטבתי אבל זה תמיד מעיר אותי. אנבת' עמדה ליד המיטה שלי עם  דלי מים הפוך מעל לראש שלי.

"היי אנני מה קרה שאת מעירה אותי כול כך מוקדם?" שאלתי ישנוני.

-"דבר ראשון עכשיו כבר צהריים אז אתה גם ככה צריך לקום כי זה שיום שבת היום לא אומר שמותר לך להישאר כול היום במיטה." היא לחלוטין נזפה בי.

-"ודבר שני הגיעו אנשים מוזרים בגלימות שרוצים לדבר איתך אז קום ותתארגן כבר." היא אמרה ויצאה מביאה קצת נשק לכול מקרה.

לבשתי ג'ינס כחול משופשף וחולצה של המחנה. הכנסתי את אנקולסומוס לכיס ויצאתי החוצה לראות את אנבת' חמושה ועם הכובע העלמות שלה תלוי על החגורה.

"נלך?" שאלתי בחיוך ותפסתי לה את היד. 

לקחתי קצת מהמים ועשיתי קשת, הוצאתי גרכמה וזרקתי אותה לרסס.

"האלה איריס קבלי מנחה זו מידי. סאלי ג'קסון" אמרתי והדרכמה נעלמה ובמקומה הייתה אמא שלי.

-"היי מתוקי אתה בא?" היא שאלה.

"כן ברור אמא רק תפתחי את החלון שהוא לא ישבר." אמרתי וחייכתי כשראיתי שהיא פתחה.

ניתקתי את האיריס נט והעלתי את אנבת' ואותי על גל.

נ.מ. הארי

היום בבוקר הרמיוני העירה אותי ואמרה לי שאנחנו צריכים תכף ללכת אז שאני אקום כבר. התארגנתי וכשירדתי למטה כולם כבר חיכו לי. מה יש לי עם איחורים כול פעם?

-"טוב כולם להחזיק ידיים אנחנו נתעתק." דמבלדור אמר וכולם החזיקו ידיים.

התעתקנו וכשחזרנו הרגשתי קצת מסוחרר ועם בחילה.

"איפה אנחנו?" שאלתי והסתכלתי על כול גורדי השחקים והרחובות הסואנים.

-"ניו יורק. ופה נמצא הבית של פרסאוס." הוא אמר והצביע על בניין ישן יחסית והלכנו אליו.

עלינו במדרגות ודפקנו על דלת עץ כחולה.(אם זה לא הצבע של הדלת תסלחו לי כי אני לא יודעת מה הצבע והייתי חייבת משו על הדלת)

את הדלת פתחה לנו נערה חזקה למראה בעלת עייני סערה ושיער בלונדיני אסוף בקוקו. היא לבשה חולצה כתומה עם כיתוב מוזר וג'ינס כחול קצר.