נכדיו של הלורד וולדמורט

פרק שלישי המחילה

תודה רבה על התמיכה באמת שזה נותן לי מוטיבציה להמשיך ולכתוב כי אני כתבתי סיפורים גם קודם אבל לא פרסמתי אותם והם כבר בגדר נעדרים, אבל באמת שהתגובות שלכם והתמיכה שלכם חשובים לי ממש ואני הייתי בטוחה שאני אנטוש אחרי הפרק השני אבל הינה אנחנו וזה פרק שלישי!

נ.מ. = נקודת מבט
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ. אנג'ל

התעוררתי. השעה, חמש לפנות בוקר. קמתי מהמיטה בשקט משתדל לא להעיר אף אחד.

-"אז גם אתה ער כבר?" שמעתי לחישה וקפצתי. אני נשבע שכמעט נפלתי על שני ילדים מרוב פחד.

"עשיתה לי התקף לב וויל!" לחשתי בחזרה.

וויל גיחך "לא אירגנת את התיק שלך כמו שצריך בוא אני אעזור לך" הוא חייך ונאנחתי בהקלה.

"אני באמת לא יודע לארגן תיקים" הודתי בקול שקט וצחקקתי, וויל הוא האח הכי טוב שיכולתי לבקש. וויל התרומם והגיע לידי. "שמתי בתיק אספקה גדולה למדי של אמברוסיה ונקטר וערכות עזרה ראשונה, אני צריך להוסיף גם דרכמות ובגדים נראלי" אמרתי מובך מהעובדה שלמרות שאני כבר בן חמש עשרה עדיין צריכים לעזור לי לארגן תיק.

-"חוץ מהבגדים והדרכמות אתה צריך גם כלי נשק. אני לא סומך במיוחד על כשפים שיעזרו לנו בקרב" הוא חייך אליי ועזר לי למצוא בגדים בארון ודרכמות שנשארו לי בכיסים של מכנסיים וכדומה. אחריי בערך שעה סיימנו והלכנו להביא לי כמה כלי נשק.בחרתי חץ וקשת עם עיטורים נחמדים שהתאים לי כמו כפפה ליד, שלושה סכינים קצרים ונוחים מברזל רגיל וחרב פיפיות (ני לא סגורה אם זה השם אבל זה חד משני הצדדים) שצד אחד היה ארד שמימי והצד השני ברזל למקרה שנילחם בבני תמותה רגילים.

"תודה רבה וויל אתה באמת מציל אותי" אמרתי וחייכתי.

-"אני תמיד פה בשבילך, אחרי הכול אתה אחי הקטן" הוא חייך גם כן.

הלכנו לגבעה שם פגשנו את אנבת' שכבר הייתה בטוחה שאנחנו נאחר ואת השאר שככול הנראה נגררו לשם באוזן. אחרי כמה דקות ראינו מכונית כחולה מגיעה מהשמיים.

נ.מ. מספר יודע כול (סוף סוף!)

-"אני לא עולה על הדבר הזה!" פרסי צעק "זאוס יפצפץ אותי!"

-"מוח אצה שניים מהילדים שלו יהיו על המכונית הזאת הוא לא יפצפץ אותם נכון? חוץ מזה שההורים של כולנו לא יתנו לו לעשות את זה"

-" נכון..." הוא אמר אחרי כמה שניות.

כולם נכנסו למכונית שהייתה גדולה יותר מבפנים מאשר שנראתה מבחוץ.

*כעבור כמה שעות(ני לא יודעת כמה זמן לוקח לעבור בין ניו יורק לאנגליה ואין לי כוח לבדוק)*

-"הגענו ילדים" אמר אדון וויזלי "המחילה."

החצויים הסתכלו החוצה וראו בניין שנראה כאילו הוא עומד ליפול בכול רגע.

הם נכנסו פנימה ובפנים חיכו להם הילדים שהם פגשו יום קודם לכן. הרמיוני גריינג'ר, הארי פוטר ורון וויזלי. איתם היו עוד כמה ילדים כולם ג'ינג'ים.

-"ילדים אני רואה שהגעתם הארוחת צהריים תכף מוכנה בואו תתישבו" אמרה גברת וויזלי "אני מולי וויזלי אתם יכולים לקרוא לי רק מולי" היא אמרה לאחר שכולם התיישבו. האוכל ריחף לשולחן וגברת וויזלי ביקשה מכולם להציג את עצמם לפני האוכל.

-"אני ג'ורג'" אמר פרד.

-"ואני פרד" אמר ג'ורג'.

וככה הציגו אחד אחרי השני את עצמם כול משפחת וויזלי.

-" אני הייזל ואני אחות של ניקו" אמרה הייזל והצביעה על אחיה כשכולם תוהים איך זה אפשרי שהם אחים ונראים שונים כול כך (ני מזכירה לעצמי את קרטר וסיידי פה).

-"אני פרנק" פרנק הציג את עצמו.

-"אני תאליה וזה ששם זה אחי ג'ייסון" אמרה תאליה והצביעה על ג'ייסון.

-"אני פרסי והילדה המהממת שיושבת לידי היא אנבת' " אמר פרסי ונישק את אנבת' בעוד גברת וויזלי צופה בהם מזועזעת.

-"אני קליפסו והוא ליאו" אמרה קליפסו וליאו נתן לה נשיקה בלחי.

וככה הציגו את עצמם כול החצויים.

ני יודעת שזה פרק ממש קצר אבל אממ אין לי ממש מה לרשום בו.

ני אשתדל להעלות בערך פעם ביום פרק (היום העלתי שלושה אז יכול להיות שייקח לי קצת זמן עד הפרק הבא) חוץ משישי שבת כי אני לא בלפטופ בזמן הזה ואממ כע ני מקווה שתהנו לקרוא וני אשתדל לא לנטוש!