Prologue

232 17 24
                                    

אני עדיין זוכר את המילים האחרונות שאמי אמרה לי לפני מותה. למרות שהייתי צעיר מידי באותה תקופה, המילים עדיין תופסות מקום בליבי.

אתה תעשה דברים גדולים ואני אוהבת אותך. תזכור שאתה חכם ואדיב. אל תיתן לאף אחד לקחת לך את זה, הארי, ותמיד תזכור שאמא תמיד איתך.

התגעגעתי לאמא מאוד, היא הייתה אחת משני האנשים שבאמת אהבתי. השנייה היא אחותי ג'מה. למרות שיש אנשים שלא יכולים לסבול את עצם המחשבה על אחיהם, אני לא חושב שאוכל לחיות בלי שלי.

זמן קצר לאחר מות אמנו אבי מצא אישה אחרת שתכנן להינשא לה. כמובן שכאב לו להתגבר על אמי כל כך מהר, אבל הוא הבטיח שהאישה תהיה אמא נהדרת.

ראיתי כמה תמונות שלה, היא הייתה יפהפייה, אבל לא התעסקתי בסגנון ה"אמא החדשה". אבא אמר לי שיש לה שני ילדים משלה, נייל וליאם, שני בנים בגילי. לא רציתי עוד אחים, אבל לאבא היה רעיון ששלושתנו יכולים להיות החברים הכי טובים.

אני עדיין זוכר שראיתי את אמי החורגת בפעם הראשונה, היא משכה את שערה הבלונדיני הבהיר לגולגול על ראשה והיו לה עיניי הייזל, אך המאפיין הבולט ביותר אצל האישה היה הזעפת הפנים הקבועה שלה. זה כמעט הוטמע בפניה כתכונת פנים.

הבנים שלה היו קולניים ומעצבנים ורצו כל הזמן דברים שלא היה להם. ג'מה ואני נאלצנו לוותר על החדרים שלנו כדי שהבנים יוכלו להישאר בהם. ג'מה, בהיותה האחות הנחמדה ביותר משנינו, אמרה כן בלי למצמץ, אבל לי לקח יותר זמן לוותר על מקלט הבטיחות היחיד שלי.

בבית בו גרנו היו רק 3 חדרי שינה ו-2 חדרי אמבטיה. כשזה היה רק ג'מה, אבי ואני, היה מספיק מקום לכולנו, אבל כשאבא התחתן בשנית, ג'מה ואני נאלצנו לעבור לעליית הגג.

עליית הגג הייתה בגודל של חדר קטן והחלל היה מספיק אם רק אני הייתי, אבל הוא היה משותף וזה היה החלק הקשה. ג'מה ואני חילקנו את החדר לשניים, נתנו לי חצי והחצי השני של החדר היה שלה. היה ריב ענקי עוד לפני.

הייתי בן 14 כשאבי נפטר. זה השאיר את ג'מה ואותי בהשגחת האמא החורגת, שכמעט ולא הייתה נחמדה לאחר שהוא נפטר. כשהוא היה בחיים היא הייתה נסבלת, רק צל פשוט, אבל היא במהירות תפסה את דרכה כמנהיגת הבית. אחד הכללים הרבים שלה כמנהיגה היה שג'מה ואני צריכים לנהל את הבית.

ג'מה לקחה את הכללים האלה טוב יותר ממני. לא היה אכפת לה לעשות עבודות של משרתות, היו כמה שהיו, אבל לא יכולתי לסבול את זה. זה היה שונה אם נייל או ליאם היו עוזרים, אבל הם מעולם לא עשו זאת. אז זה השאיר את ג'מה ואותי לנהל את הבית בכוחות עצמנו, מכיוון שכל מה שהאם החורגת עשתה זה לנהל אותנו. הצלחנו בכל זאת. לא משנה כמה המשימות שהאם החורגת נתנה לנו היו קשות, שום דבר לא פגע בך יותר מלהיות משרת בבית של עצמך.


***

פאנפיק חדש שאני מתרגמת, אל תשכחו להצביע ולהגיב :)

כל הזכויות שמורות ל-@BSloves1D המדהימה 3>

The Prince And The Pauper - HebrewWhere stories live. Discover now