בישול היה כנראה אחד מזמני המעבר האהובים עליי. קיבלתי הרבה שנאה מנייל וליאם בגלל זה, אבל לא היה אכפת לי. הם היו יותר מידי מטומטמים מכדי להתרגז. שלפתי שקית אטריות מהמדף העליון של הארון שלי והנחתי את זה על השולחן. התחלתי להכין משהו מהמתכון החדש שג'מה מצאה. היא חושבת שזה היה אחד מהמתכונים הישנים של אמא.
"אוי תראה, הארי מבשל שוב!" לא הייתי צריך להסתובב, כי כבר ידעתי מי מאחוריי. גלגלתי עיניים והמשכתי לקחת מצרכים מהארון.
"אין לך משהו טוב יותר לעשות מאשר להקניט אותי?" אני ממהר, חולף על פני הילד כדי לשלוף קערה מהמדף האחר. נייל לועג לי כשהוא משלב את זרועותיו על חזהו.
"אה, מה אתה מתכוון לעשות לגבי זה? לבכות לאמא שלך? אה רגע, היא מתה!" הוא צוחק והתאפקתי לא להסתובב ולהכות אותו בפרצוף. הייתי צריך להרגיע את עצמי. ידעתי שזו סוג התגובה שהם רוצים ממני, וחוץ מזה אם אכה אותו הוא היה רץ לאם החורגת וממילא זה יביא לי לצרות. ג'מה נכנסת כעבור רגע, מנפצת את ההחלטה המטרידה שלי.
היא מעיפה מבט בסצנה סביבנו ומביטה בי במבט שקט. אני מתפלל שהיא תקלוט את הרמזים העדינים שלי שאני רוצה לצאת, "אתה עובד כל אחר הצהריים, הארי, אני אסיים עבורך," היא אומרת. אני מודה לה בשקט כשאני יוצא מהמטבח, מגיש לה את המתכון כשאני עוזב.
נייל תופס את זרועי ומושך אותי לאחור, "זה לא נגמר", לוחש נייל. הוא מרפה ממני רק כדי שאוכל לעזוב. ליאם ונייל תמיד אהבו להתעסק איתי. כשהייתי צעיר זה באמת הגיע לי והייתי מתאמץ מאוד להתעלם מכל זה, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי שהם רוצים תגובה ואני לא מתכוון לתת להם את התענוג.
במקום לחשוב על הסיוטים שנעולים בתוך ביתי החלטתי לחשוב על דברים שמחים יותר. תמיד אהבתי להיות בחוץ. מעולם לא אהבתי ללכת לעבודה, אבל להיות בחוץ תמיד מרגיע אותי. אני מוצא את עצמי נרגע מיד כשאני מרגיש את השמש מכה בעורפי. טיפות זיעה מטפטפים על צווארי מניקיון כל אחר הצהריים.
לפני שאני מספיק לעשות משהו אני רואה את הדוור עושה את הסיבובים היומיים שלו. הוא לבש מכנסיים חומים פשוטים וחולצת כותנה לבנה. הוא מחייך אליי כשהוא מתקרב. אני מחזיר לו חיוך והנהון ראש קטן, לא רוצה לדבר איתו כרגע.
אני מודה לו כשהוא מביא לי איזה דואר קטן שהיה בשבילנו. אני נכנס לבית ועוצר במקומי כשאני מוצא מכתב מהמלך. המכתב הזה בשביל ג'מה. אם האמא החורגת תדע על המכתב הזה, סביר להניח שהיא תזרוק אותו לפח, החלטתי להחביא אותו בכיס.
"גברתי, הדואר כאן!" אני אומר ונכנס לחדר העבודה של אמי החורגת. אני רואה אותה יושבת על כיסא, מדפדפת בחוברת.
"אוי כמה מקסים," היא מזמזמת. היא מניחה את החוברת על השולחן לידה וחוטפת ממני את הדואר. היא חופרת בזה פעם אחת, מרימה את מבטה אלי ואז חופרת שוב.
"אתה בטוח שאין עוד דואר?" היא שואלת. אני מסתכל עליה בעיניים מתות, יודע היטב שאם אראה סימן כלשהו לשקר היא תרתק אותי ואני אף פעם לא הייתי שקרן טוב. אני מהנהן בראשי ומכניס את הידיים לכיסים. היד שלי עוטפת את המכתב כשאני מחכה שהיא תשחרר אותי.
"אתה בטוח? רוזה הייתה בטוחה שהמכתב שלה יגיע היום, אני מניחה שלא. אתה משחורר," היא ממלמלת, שוב פעם הביטה על החוברת שלה. אני יוצא מהחדר, לא מעיז להוציא נשימה וסוגר את הדלת בשקט. ברגע שהדלת נסגרת אני נאנח וממהר למטבח.
אני מוודא שאף אחד לא בסביבה ומנסה למשוך את תשומת לבה, "ג'מה!" היא מסתובבת ומרימה אליי גבה. על הכיריים היה סיר ובתוכו מים רותחים. ג'מה עמדה ליד הסיר ומביטה בו כדי לוודא שזה לא יתבשל יותר מידי.
"למה אתה לוחש?" היא שואלת. אני מנענע את ראשי. היא צריכה לראות את המכתב. אני מסתכל אל שני הכיוונים ותופס את ידיה, מושך אותה לכיוון הדלת. כשהדלתות נסגרות היא מביטה בי כאילו איבדתי את דעתי.
"מה קורה?" אני שולף את המכתב מכיסי ומראה לה אותו. היא תוחבת פיסת שיער מאחורי אוזנה ומנגבת את ידיה בסינר לפני שהיא פותחת לאט את המכתב, ומנסה בכל כוחה לא לקרוע אותו.
נייר פרגמנט עבה נופל מהמעטפה לקרקע. ג'מה מתכופפת ומרימה את הנייר כדי לקרוא. היא מעיפה מבט על זה פעם אחר פעם. אני מסתובב כדי לקרוא את המכתב.
ג'מה סטיילס,
הוזמנת לנשף המלכותי שייערך מחר בשעה 7. הנסיך מחפש את מלכתו לעתיד.
"אני חייבת ללכת?" לוחשת ג'מה. אני מושך בכתפי ולא יודע מה זה אמור להיות. האם כל הנשים בכפר יסעו? אם כן איך ג'מה אמורה להשיג שמלת נשף מספיק יפה למשהו כזה? האמא החורגת כמעט לא נתנה לנו את הזמן לקנות לעצמנו בגדים חדשים.
"ללכת לאן?"
YOU ARE READING
The Prince And The Pauper - Hebrew
Romance{הסיפור בהקפאה} אחותו של הארי, ג׳מה, הולכת לנשף ובסוף תופסת את תשומת ליבו של לואי טומלינסון (הנסיך שזקוק לכלה). מה הארי יעשה כשיעבור לטירה ורגשות יתחילו להיווצר בינו לבין לואי? ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה @BSloves1D. מקום...
