Bloody kiss/ Harry Styles

Slow hands

"הגענו" קרא אלי ואני הרמתי את מבטי מסתכלת מסביב. אנחנו נמצאים באמצע חנייה גדולה, ריקה. אנחנו לבד. הרמתי את ראשי מעט כדי לראות יותר טוב, אך כל מה שראיתי היה החנייה הגדולה. מר סטיילס יצא מהמכונית סוגר את הדלת אחריו. אני אמורה לצאת? אולי הוא לא רוצה שאני יצא.. אני פשוט אשאר במכונית. לפתע הדלת לידי נפתחה, ראיתי את מר סטיילס מחזיק אותה בשבילי, מסמן לי לצאת עם ראשו. השארתי הכל במכונית ויצאתי. הוא סגר את הדלת אחרי ונעל אותה עם המפתחות שבידיו. הוא התחיל להתקדם לכיוון מסויים ואני אחריו. המשכנו ללכת וכבר הצלחתי לראות לאן אנחנו הולכים. הסתכלתי קדימה וראיתי את הגלים היחסית סוערים, נוצצים מהשתקפות הכוכבים שכבר התחילו לבצבץ בשמיים. המראה היה פשוט מהמם, אבל.. מר סטיילס לקח אותי לחוף? למה? המשכנו ללכת בחוף ליד המים. העדפתי לא לשאול שום דבר, כל פעם שאנחנו מדברים הכל כל כך מביך. הלכנו לעוד כמה דקות ואז הוא נעצר והסתובב לכיוון המים, מביט בהם. "נהגתי לבוא לכאן כל שבוע עם אימי ואחותי הגדולה.." אמר והמשיך להסתכל לכיוון המים. "היינו מטיילים על החוף.. מדברים על הכל.." המשיך. הסתכלתי עליו במעט רחמים. הוא נשם נשימה עמוקה ושחרר אותה, ממשיך להסתכל אל המים. לאחר כמה דקות הוא הסתובב לכיווני. "סליחה שגררתי אותך לפה.. זה מטופש" אמר והסתכל עלי. "לא.. זה ממש לא מטופש.." אמרתי, לא בדיוק יודעת מה עוד להגיד. הוא המשיך להסתכל עלי לכמה שניות. "בואי.." הוא אמר, אחז בידי והסתובב לאחור. הסתובבתי אחריו והתחלנו ללכת. הגענו לסוג של חומה נמוכה, יחסית רחבה, והוא התיישב עליה. התיישבתי לידו וחיבקתי את רגלי. הוא נאנח מעט, מסתכל על המים. רציתי להגיד משהו, כבר פתחתי את פי, אבל סגרתי אותו מיד.. אני לא רוצה להיות עלוקה. "כשהייתי נער.." התחיל לומר. "היה לי ריב עם אימי, סתם עוד ריב דבילי בין נער מתבגר לאימו... אבל הייתי צעיר ולא הבנתי את ההשלכות של מה שאני עושה.. לקחתי תיק, ארזתי כמה שיותר דברים, ועברתי לגור עם לואי... מאז לא ממש.. דיברתי איתה..." סיפר. "א- אני מצטערת.. לא.. לא ידעתי" אמרתי. הוא נאנח. ראיתי את הבעתו העצובה. אחרי כמה שניות הוא עבר להסתכל אלי. "מה עם המשפחה שלך? דיברתי רק על החיים שלי, ועכשיו אני מבין שאני בעצם.. לא יודע עלייך כלום" אמר והמשיך להסתכל עלי עם עיניו הירוקות. סובבתי את ראשי והסתכלתי על הגלים. הוא סיפר לי על חייו, זה דיי פייר שעכשיו אספר לו על שלי.. "אני אממ.. לא ממש.. מכירה את ההורים שלי" אמרתי בשקט. הוא הרים גבה אחת בבילבול "למה את מתכוונת?" שאל. "אני.. מאומצת, ההורים הביולוגיים שלי מסרו אותי ואת אחי הגדול כשהיינו מאוד קטנים, אני לא יודעת שום דבר עליהם" אמרתי והחזרתי את עיניי אליו,ראיתי אותו מכווץ את עיניו מעט. "אני.. וואו, איך זה שאף פעם לא טרחתי לשאול על זה.. אני עד כדי כך אנוכי" הוא אמר. "מה? לא, ממש לא, אני פשוט העדפתי לא לדבר על זה.." אמרתי. הוא הסתכל אל תוך עיני עם עיניו הירוקות, גורם לי לטבוע בהם, ולהסיט את עיניי במהירות.