Can without you

הסוף

יצאתי מהמיטה, הרגליים שלי כאבו והבטן בכלל, פסעתי לאורך המסדרון בבית חולים.

הרגליים שלי הלכו לאן שהלב שלי לקח אותן, הסתכלתי מהחלון על האינקובטור של המלאך שיצא לי מהרחם לפני כמה ימים.

הנשימות שלו היו קטנות והוא בעצמו היה בגודל היד שלי, הוא היה מלאך ששקל 832 גרם.

אנחנו הולכים להישאר כאן תקופה ארוכה כל כך, של כמעט חודשיים וחצי, והלב שלי מאבד את זה.

התחושות שלי אומרות לי שהוא לא יחזיק מעמד, אבל יובל מנחם אותנו בכל דרך אפשרית, ומנסה לגרום לי להאמין. ולדעתי הוא מצליח.

״את רוצה להיכנס?״ האחות שאלה, ״אני מפחדת לפגוע בו״ לחשתי.

היא הושיטה את ידה והנחתי את ידי על שלה, היא התחילה להלביש אותי ולסדר אותי.

״את לא תפגעי בו, אני איתך ושניכם בעוד כמה חודשים, תצאו מכאן בריאים ושלמים״ היא פתחה את הדלת, רגועה והחלטית בנוגע למעשים שלה ולמילים שלה.

״איך אתם רוצים לקרוא לו?״ שאלה, ״חשבנו על המון שמות האמת, ונשארנו עם שניים אחרי השבוע האחרון״

״רואי או מתן״ היא חייכה, ״רואי, אלוהים רואה ושומר אותו״
״מתן, זה מתנה״ מלמלה.

״רואי, אלוהים שומר עליו מכל רע״ היא סיכמה.

הסתכלתי עליו, מתכופפת למלאך הקטן הזה, ״תגרום לאמא ואבא להיות מאושרים״ לחשתי.

ובכל לילה, הייתי מבקרת את המלאך שאלוהים נתן לי, עד שבאחד הבקרים הרופא שלנו נכנס לחדר.

הוא הסתכל עליי במבט אטום ומיד אחריו יובל נכנס לחדר, ״יופי, שניכם כאן״ לחש בהקלה.

קמתי מהמיטה בבהלה, ״קרה לו משהו?״ הנחתי את ידי על הלב שלי שפעם בצורה מטורפת.

״מה התאריך היום?״ שאל, ״11 במרץ״ יובל הדליק את מסך הטלפון.

החיוך עלה על פניי, עברו חודשיים בדיוק. זה התאריך לידה המשוער.

הרופא חייך שהבין שהבנתי את הסיטואציה, ״אתם משתחררים מחר, כמובן במידה והכל ילך כמו שצריך״

״הוא בסדר?״ יובל פלט מבין שפתיו והתרגשתי, ״אחרי השבועות האחרונים, הכל הלך בדיוק לפי התוכנית״

״הוא בסדר גמור, בריא כמו שור״ הנחתי את ידי על כתפו של יובל, הרופא יצא מהחדר.

הסתכלתי על יובל וקפצתי לזרועותיו, ״הכל בזכותך״ לחשתי לאוזנו.
״הכל בזכותך״

הוא אחז באגני והרים אותי אליו, כרכתי את רגליי סביבו, ״אני אוהב אותך״

״צריך לארגן את החדר שלו, ואת הברית״ ירדתי ממנו והדלת נפתחה, הבנות הסתכלו עלינו.