אפילוג

1K 63 19
                                    

חיבקתי את רואי אליי שגדל בלי עין הרע בקצב לא נורמלי ותכף הוא בן שנה.

היינו בסן פרנסיסקו, ישבנו על המזח והסתכלנו על העיר הכי יפה שעיניי פגשו, וטסתי למלא מקומות.

רואי הסתכל בתשוקה על הכל וחייכתי שאולי בעוד כמה שנים הוא יבקש ממני את המצלמה הראשונה שלו.

המצלמה הייתה לצידי, הראשונה שקיבלתי ותמיד דאגתי לשמור עליה, העיניים שלי הפעם רצו לצלם את הדבר הזה.

יובל היה עסוק השבוע בפרויקט שלו, ככה שאת השבוע ניצלתי בלהכיר עם רואי את המקומות הכי יפים בסן פרנסיסקו.

הפעם פשוט החלטנו להישאר בדירת נופש על הים שיובל השכיר לנו לחודש הקרוב, הכל היה כאן מדהים ופשוט.

הרמתי את רואי, וירדנו בשביל אל החוף, הוא קפץ בידיי מהתרגשות והורדתי מגופו את החולצה שחשפה בטן שמנמנה עם כתם לידה קטן במרכזה.

נשקתי למצחו והורדתי את השמלה ממני, נכנסנו למים הקרים ורואי לא הפסיק לצחוק ולהתלהב.

הורדתי אותו בזהירות מידיי בכדי שיהנה יותר, ״כיף לך מלאך של אמא?״ שאלתי ונשקתי למצחו.

״אני מוזמן לחגיגה?״ יובל הגיח משום מקום וצחקתי, ״אבא״

רואי קפץ מידיי ישר לידיים של יובל, ״שלום״ הוא נשק לפניו, ״אבא״ הוא צעק והלב שלי יצא מהמקום.

זאת לא הפעם הראשונה שהוא אומר אבא ובכל פעם זה מרגש אותי ובעיקר את יובל.

״היי תינוקת״ הוא נשק לשפתיי וחייכתי, ״היי לולי״
״איך היה לכם היום?״ שאל.

״נשארנו בבית היום, רואי משוגע על המקום הזה״ דגדגתי אותו והוא לא הפסיק לצחוק.

הסתכלתי על הבחור שלי שהיה מקועקע בכל מקום אפשרי ואז הסתכלתי על הבטן המרובעת שלו שהציגה את אותו הכתם לידה שעל רואי.

לא הפסקתי להסתכל עליהם, מהופנטת מהגברים שנפלו בדרכי בדרך הכי לא שגרתית בעולם.

כמעט לפני גיל 30, הגעתי למסקנה שצריך להודות על מה שיש לי ועל מה שקיבלתי, חשבתי שהכל קורס לי מבין הידיים כשאני וחן נפרדנו, שהדירה שחלמתי עליה נעלמה לי מבין האצבעות והחנות צילום שלי נמכרה.

והכל השתנה, בשניות.

יובל נכנס לי ללב והעיר אותו מחדש, ואחריו הצטרף בחור קטן ושמנמן.

תודה על מה שיש, ועל מה שיבוא.

״את רגשנית לאחרונה״ יובל מחא את דמעותיי, ״אני שמחה שאתם שלי״ חיבקתי אותם אליי.

הוא נשק למצחי מספר פעמים, ״כמה שאני אוהב אותך תינוקת״

חייכתי, ״אני אוהבת אותך״ נשקתי לשפתיו.

Can without youWhere stories live. Discover now