פרק 17

810 73 90
                                    

אני לא סבלנית אז אני מעלה את זה עכשיו [:

הרגשתי שקצת שכחתי מזאים אז הפרק הזה העיקרון יהיה מוקדש בשבילם ואז שאר הפרקים יהיו לארי וקצת זיאם.


נקודת מבט ליאם 

החיים שלי מאוד מבלבלים עכשיו, הארי ולואי ביחד  וזה מוזר כי אני קצת שמח בשבילם, הם מתאימים אחד לשני...  אבל אני אוהב את הארי! אני אוהב את הצחוק שלו ואת.... את.... אה! את השיער שלו- של זאין יותר יפה. רגע אני בכלל אוהב את הארי? או שאני פשוט אוהב את המחשבה של להיות עם מישהו שכבר מכיר אותי ושאולי יש לי סיכוי איתו? אני כזה מטומטם!

יש רק עוד שלוש שבועות למחנה ואני בזבזתי את כולו בלנסות להשיג את הארי! ומה זה בכלל אומר 'להשיג את הארי'? הוא לא איזה פרס שאפשר לזכות בו, הוא.... הארי, החבר הכי טוב שלי שבדיוק נכנס למערכת יחסים חדשה עם בן אדם ממש נחמד שכל מה שאי פעם עשיתי זה לכעוס עליו כי הארי אהב אותו ולא אותי. 

וואו. 

______

הפעילות של היום אמורה להיות ממש מגניבה. הכינו מסלול עם משימות יחסית קצרות במשך אורכו שצריך לעשות בזוגות ומי שמגיע לקצה המסלול ראשון מנצח. את הזוגות המדריכים חילקו אבל הם ניסו לחלק אותם לפי חברויות. הזוגות היו: (ה.כ. אני לא אכתוב את כל הזוגות מן הסתם כי זה סתם מיותר וגם אין לי כוח לחשוב על שמות לאנשים...)

- הארי ולואי. כשהם ראו שהם ביחד לואי קפץ על הארי, הוא תפס אותו וסובב אותם בזמן שהרגליים של לואי היו באוויר. הם באמת זוג מושלם. 

- אני וזאין. זאין חייך ובא לומר לי שאנחנו ביחד, זה שימח אותי, אני לא בטוח למה....

- נייל ואלינור. כמו מה שהם עושים  כל הזמן- צווחו, חזק.

הסבירו לנו מה צריך לעשות בכל אחד מהמשימות ואז הגיע הזמן להתחיל. אני לחוץ אבל יש לי הרגשה טובה לגבי זה...

___

"למקומות, היכון, צא!" פול קרא וכולם רצו קדימה. המשימה הראשונה נשמעה פשוטה, כל מה שהיינו צריכים לעשות זה למצוא את השמות שלנו על כדור פינפונג. 

אני וזאין התחלנו להרים את כל הכדורים שהיו לידינו ולסובב אותם כדי לבדוק אם כתוב את השם לנו עליהם. "ליאם!" זאין צעק והרים כדור מהדשא. רצתי אליו לבדוק אם הוא מה את אחד השמות שלנו אבל זה לא היה השם שלי או שלו, על הכדור היה כתוב 'לואי ט'. הוא חייך אלי והצביע על לואי והארי שעדיין מחפשים את הכדורים שלהם, הסתכלתי על זאין מבולבל "אתה רוצה שנעזור להם?" שאלתי אותו, לא בטוח מה הוא רוצה לעשות. 

הוא גילגל עיניים עם צחוק אוורירי, "למה שנעשה את זה? אני התכוונתי שנחביא אותו כדי הם התעכבו..." אההה, זה יותר הגיוני. הנהנתי את ראשי וזאין זרק את הכדור לתוך שיח. צחקתי, הם אף פעם לא ימצאו את זה עכשיו. אופסי.

SHARING A BUNK BED || larry auWhere stories live. Discover now