נ.מ. הארי
רצתי לחפש את לואי אחרי שראיתי שאנחנו ביחד. לא היה לי אכפת להיות איתו, אני מתכוון, הוא נחמד והכל אבל אני עדיין לא כל כך סומך עליו.
"אנחנו ביחד!" אמרתי כשהתקרבתי עליו מספיק כדי שהוא ישמע אותי בלי שאני אצטרך לצעוק למרות שעדיין די צעקתי. היה לי ממש קשה לנשום למרות שרצתי רק חמש דקות, טוב ככה זה שיש לך אסטמה.
אחרי כמה זמן לואי שם לב שאני עדיין מתנשף בצורה דרמטית למדי. הוא קימת את המצח שלו "הארי, הכל בסדר?" הוא שאל, ראיתי שהוא מנסה להתאפק לא לצחוק. לא האשמתי אותו, אני באמת נראיתי מגוחך.
"ה-היי!... ע...ל תצחק.... ע-עלי" ניסיתי לומר הכי טוב יכולתי, הרבצתי ליד שלו בצחוק "אוקי אוקי סליחה, אבל אתה בטוח שאתה בסדר?" הוא אמר אחרי שהוא הפסיק לצחוק.
"כן. עכשיו בוא" אמרתי ומשכתי אותו לאיפה שכל שאר הזוגות היו כדי שיקשרו אותם ביחד.
נ.מ. ליאם
אוקי אני יודע מה אתם חושבים, אני אמור להיות עכשיו ביפן. אבל משום מה אני עכשיו יורד ממטוס בחזרה לאנגליה, והסיבה היא פשוטה מאוד. אני במקרה אולי גיליתי שאני מאוהב בהארי אז אני אולי סוג של חזרתי מוקדם כדי לומר לו את זה.
אני יודע שזה מטומטם ושהוא החבר הכי טוב שלי אבל אני לא ממש יכול לשלוט במי אני מתאהב, נכון? ואני יודע שלקח לי הרבה זמן להבין את זה אבל עכשיו אני בטוח שאני בהחלט אוהב את הארי אדוארד סטיילס.
ידעתי שהייתי צריך לעשות משהו לגבי זה כמה שיותר מהר אחרי ההתכתבות שלנו ביום שהוא הלך למחנה. לפני שאני אאבד אותו למישהו אחר.
אז אני עכשיו מחכה למונית מחוץ לשדה תעופה. עברו כמה שניות לפני מונית אחת עצרה בשבילי "לאן?" הנהג שאל אותי ברגע שנכנסתי למכונית "למחנה הקיץ 'סאנשיין' בדונקסטר" הוא הנהן והתחיל לנסוע.
אני כבר התקשרתי למנהל של המחנה לשאול אותו אם אני יכול להירשם מאוחר, ולמרבה הפתעתי הוא אמר שיש עוד ממש קצת מקומות פנויים הבקתות, אני רק מקווה שזה יהיה אותו חדר שהארי בו.
נ.מ. לואי
אחרי שקשרו לנו את הידיים ורגליים ביחד, יד שמאל של הארי אל יד ימין שלי, רגל שמאל של הארי לרגל ימין שלי. יצאנו למצוא את המטמון. בחצי שעה הראשונה אנחנו עדיין ניסינו להתרגל ולהתאמן על איך ללכת באותו קצב כדי שלא ניפול.
בוא רק נאמר שזה היה קשה... "די, לואי תתרכז! קודם רגל שמאל ואז ימין!" הארי ניסה להסביר לי בפעם המאה, "הארי קודם כל, אני לא יודע כיוונים, אוקי? ודבר שני זה שאני די בטוח שהימין שלי זה השמאל שלך אז כן." עניתי.
בסוף הארי התייאש ממני והחליט לכתוב את הכיוונים על כפות הידיים שלי עם עט שהיה לו בתיק. "אני לא ילד קטן אבל!" התבכיינתי להארי "לו, מי מי שמתנהג כמו ילד קטן מתנהגים אליו כמו ילד קטן." הוא אמר בקלילות "לו?" צחקקתי "אמ, כן. לו... זה קיצור ללואי" הוא אמר את המובן מאליו, אני גלגלתי עיניים על זה. "הבנתי את זה,"
"זה יצא בטעות, אוקי? פשוט תשכח את לואי" הוא אמר את הסוף בדרך איטית וברורה "לא, לא התכווני לזה ככה זה פשוט הפתיע אותי, זה הכל" אמרתי מיד. הוא חייך אלי ובזה נגמרה השיחה.
___________________________
שבוע טוב (:
YOU ARE READING
SHARING A BUNK BED || larry au
Fanficלואי והארי מכירים במחנה קיץ. עם הרבה נפילות, כירבולים ואולי גם קצת סיבוכים, יכול להיות שהם התאהבו? 《《 אני מקווה שזה טוב (?) 》》 #1 summer #1 one #4 louistomlinson #1 לאריסטיילנסון #10 larry #12 larrystylinson
