נקודת מבט לואי:
לקום בבוקר ולדעת שאתה מאורס לבן אדם שאתה הכי אוהב.
ההרגשה הזאת מדהימה.
אני רק מחכה להתחתן איתו , ולדעת שהוא שלי.
שמעתי מוזיקה באוזניי שמגיעה מהסלון , והסתכלתי על המיטה , ראיתי שהארי לא נמצא בצד השני שלה.
קמתי לכיוון הסלון , והבחנתי בהארי רוקד לצלילי המוזיקה.
אני מאוהב בבן אדם , הוא פשוט מלאך.
קפצתי עליו ונישקתי את צווארו.
"בוקר טוב בעלי לעתיד"
הוא אמר בקול המפתה והצרוד שלו.
דחפתי אותו לספה בסלון ונשכבתי מעליו , מבחין בעיניים הירוקות והיפות האלה.
"אתה כל כך יפה לואי" הוא אמר ואחז בחולצתי.
נישקתי את צווארו וירדתי לעבר גופו.
הוא הוריד את חולצתי במהירות ובפשטות , פתחתי את כפתור הג'ינס שלו והעפתי אותו ממנו.
שיערו הארוך התפשט על כל הכרית , אהבתי את זה.
הוא החזיק במותניי ומשך אותי אליו , כשפתח את הג'ינס שלי , והוריד אותו למטה במהירות.
הרמתי אותו בזרועותיי לאי שבמטבח
הורדתי את חולצתו במהירות , לעזאזל כמה חיכיתי לזה.
הורדתי את תחתוני הבוקסר שלו והוא הוריד את שלי
אחזתי בשיערו הארוך והמתולתל.
נכנסתי לתוכו והוא הוציא מפיו גניחות
"כן...דאדי"
התחלתי לנוע בתוכו מהר יותר ויותר.
"כן...לואי...תמשיך"
----------
נקודת מבט הארי:
זה היה כל כך טוב , כמה חיכיתי לזה.
יצא לי לחשוב המון בזמן האחרון , מה היה קורה אם הניתוח היה מתבצע , מה היה קורה אחר כך , לעזאזל אני פשוט לא יכול להפסיק לחשוב על זה.
החלטתי לשאול את לואי , אם יצא לו לחשוב על זה , זה פשוט לא יוצא לי מראש , אם לואי בכלל חשב על זה , על מה יכל לקרות אחר כך.
"לואי?"
"כן לאב?"
"יצא לך לחשוב על מה היה יכול לקרות אם הניתוח היה מתבצע? על מה היה יכול לקרות אחר כך , אני מצטער אם אני נופל עלייך ככה , פשוט אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה"
"היי , תתקרב אליי , זה בסדר לשאול את זה לאב.
כן , יצא לי לחשוב על זה , ולא משנה מה היה קורה אני תמיד נשאר איתך תמיד"
"אתה יכול לראות אותנו בעוד כמה שנים כמשפחה?"
התעניינתי כל כך , על אם הוא חושב על זה
"לגמרי כן , יהיו לנו את הילדים הכי יפים בעולם , בדיוק כמוך , מלאכים"
אני שמח שסוף סוף יצא לנו לדבר על זה , הייתי חייב לשחרר את כל המחשבות שלי.
נשכבתי ליד לואי , הנחתי את ראשי על חזהו , ויכולתי לשמוע את פעימות הלב שלו.
"יש לך הודעה לאב"
לואי אמר לי
פתחתי את ההודעה ונשימותיי נעצרו , לא יכלתי לנשום , להוציא קול , רעדתי בכל הגוף
"הארי? הכל בסדר?"
"הו...הוא...של...ח...לי...הודעה"
גמגמתי ולא יכלתי לדבר
"מי???"
"ס...סיימון"
לואי בלע רוק , ניסה לעכל.
"מה הוא רוצה??"
"הוא רוצה שאני אפגוש אותו"
"אני בא איתך הארי , אתה לא הולך לבד"
"לא לואי , הוא יפגע בך , הוא רוצה את הכסף שלי , את הכסף שהרווחתי מכל האלבומים , הופעות , הכל"
"הארי אני לא נותן לך ללכת לבד וזה סופי"
"לואי , הדבר האחרון שאני רוצה זה שהוא יפגע בך , שהוא יפגע בנו"
התלבשתי תוך כדי שדיברתי עם לואי , ויצאתי אל סיימון , כל כך שנאתי אותו.
הוא רק רוצה לקחת את הכסף שלי שהרווחתי בכל השנים האלה , בכל הקריירה שאדל פיתחה לי.
הייתי חייב להתקשר אליה ולספר לה.
ניסיתי לחייג אך הקו תפוס , כנראה הייתה לה שיחה חשובה.
הגעתי למשרד שלו , שנאתי את המקום הזה , רציתי לנפץ פה כל דבר.
באתי להיכנס , אבל הרגשתי כאילו מישהו מחזיק בי מאחורה.
קשרו חתיכת בד לפנים שלי , וקשרו את ידיי.
"לעזאזל!!!! בני זונות!!!!!"
צעקתי , רק רציתי שמישהו ישמע אותי , אבל לא היה אף אחד...
הכניסו אותי לתוך חדר חשוך , כשידיי קשורות לכיסא.
אני מצטער שלא הקשבתי לך לואי...
*אוקייײיי אני מצטערת על הפרק המותח הזה , אבל חשוב לי להגיד שנשארו ממש כמה פרקים אחרונים לסיום הפאנפיק.
אני כבר עובדת על הפאנפיק הבא שליי אז אעדכן שאתחיל לכתוב אותו❤️*
YOU ARE READING
Midnight memories🖤
Fanfictionהפאנפיק הזה הוא בדיחה אחת גדולה** יש לציין שאני מכחישה כל קשר לפרקים הראשונים של הפאנפיק , הכתיבה שלי מזעזעת כאן** "אתה מרגיש את אותו הדבר כמוני?" הוא שתק, הוא היה עם חיוך, ללא פחד הוא נישק אותי, ואמר לי באוזן "תמיד חשבתי כמוך" החיוך הזה שעל הפנים...
