גמור*
אז מה קורה ששתי ילדים נפגשים,
אחד ילד דחוי, ילד שקשה לו להתחבר, הוא רק מחכה ליום שהחיים יגמרו, רק מחכה ליום שלאף אחד לא יהיה אכפת ממנו ואז הוא יסיים את זה בלי להכאיב לקרובים אליו,
השני ילד מקובל, הוא משחק בקבוצת הכדורגל והוא נחמד לכולם, המשפח...
נקודת מבט לואי: אני לא מבין מה הבעיה של טרוי, הוא שונא אותי ובתמורה אני שונא אותו, אני אפילו לא קורא לו 'אבא' יותר, הוא פגע בי כל כך ואני לא מסוגל לסבול אותו יותר, מה שהכי כואב לי זה שנאלצתי לשקר להארי בגלל החרא הזה, אמרתי לו שאני צריך לשמור על האחיות שלי שבאמיתי טרוי פשוט רוצה להעניש אותי על זה שנשארתי ער כמה שעות אחרי שעת השינה, הוא טוען שזה דוגמא רעה לאחיות הקטנות שלי אבל כל מה שהיה זה שהקאתי כל הלילה כי אכלתי משהו מקולקל ובגלל זה לא נרדמתי, אבל הוא עדיין שונא אותי ומעדיף להעניש אותי במקום להאמין לי, אני מקווה שהוא יתן לי עונש קל כמו לא לצאת מהבית או לא להיות בטלפון או במחשב, אבל בתכלס הכל תלוי במצב הרוח שלו, טוב הנה התחלנו, נכנסתי לבית וטרוי חיכה לי כבר בדלת, הוא דחף אותי לחדר ונעל את הדלת, הוא סגר את כל התריסים והדליק את האור, עכשיו הבנתי שהמצב רוח שלו רע כי זה העונש שאני הכי שונא, "תגיד שלא תעשה את זה יותר!" הוא צעק "אני לא אעשה את זה יותר" אמרתי וניסיתי כמה שיותר להישמע רגיל למרות שמבפנים מתתי מפחד, "לא תעשה מה?!" הוא צעק "אני לא אעלה לישון אחרי שעת השינה" אמרתי "עכשיו אתה יודע שזה עונש חמור כי אם תמשיך ככה אחיות שלך ילמדו ממך נכון?!" הוא שאל בצעקה והרגשתי את כל הגוף שלי רועד קצת, "נ...נכון" אמרתי והוא העיף לי אגרוף שהפיל אותי לריצפה, הוא בעט בבטן שלי וספר, 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, הוא בעט בי עשר פעמים כדי שאני אדע ששעת השינה (כיבוי אורות) זה בעשר, "איזה שעה הלכת לישון?!" הוא צעק, וכל כך כאב לי הגוף שבקושי הצלחתי לענות לו, ידעתי שאין טעם לשקר כי הוא כנראה יודע את השעה "ש..שתיים עשרה" עניתי והוא התחיל לבעוט בי שוב בבטן 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, "הבנת את הלקח?!" הוא צרח "כן" עניתי בלי קול והוא הקים אותי, ניסיתי לעמוד על הרגליים עד שיצא כי ידעתי שאם אני אפול הוא 'ילמד אותי לקח' על זה שאני חלש, איך שהוא יצא מהחדר נפלתי בחוזקה על הריצפה, לא הצלחתי להחזיק את עצמי יותר, שכבתי על הריצפה בערך חצי שעה וכל מה שחשבתי עליו זה הארי, כמה שרציתי לראות אותו, לקחתי את הטלפון שלי והתקשרתי, הוא לא ענה, שלחתי לו הודעה וכתבתי שאני בא אליו הביתה כי ההורים שלי חזרו מהעבודה, התחלתי להתקדם וטרוי ראה אותי, "לאן אתה הולך?" הוא שאל "חבר" עניתי "עשית שיעורים?" הוא שאל "לא הביאו היום שיעורים" עניתי, זה רק היום הראשון... "טוב תצא" הוא אמר ושמחתי כל כך, אני סוף סוף הולך לראות את הארי, התחלתי ללכת לכיוון הבית שלו ודפקתי בדלת אבל לא הייתה תגובה, נזכרתי שהוא אמר שאין לו אף אחד בבית ושהוא יהיה בבית אז חיפשתי מפתח מחוץ לדלת כדי להיכנס ומצאתי אחד מעל המסגרת של הדלת, פתחתי את הדלת ונעלתי בחזרה, "הארי" קראתי ולא הייתה תגובה, עליתי במדרגות לאיפה שהיו החדרים והיה חדר סגור והנחתי שזה החדר שלו, דפקתי בדלת "הארי" אמרתי ועדיין לא הייתה תגובה, פתחתי את הדלת וראיתי אותו ישן בלי חולצה, הוא נראה כמו מלאך, התחלתי להתקדם לעבר המיטה שלו וראיתי את הידיים שלו ונבהלתי, כל היד הימנית שלו מלאת צלקות והיד השמאלית מלאת דם, אוי לא הארי, מה עשית? ירדה לי דמעה רק מלחשוב כמה רע הוא הרגיש כדי לעשות את זה לעצמו, ראיתי חתיכת בד ספוגה בדם על המיטה שלו וכרכתי אותה סביב ידו בעדינו כדי שיספוג את הדם, הרגשתי סחרחורת בגלל העונש של טרוי והחלטטי לישון קצת, אני יודע שזה לא כזה מנומס לישון אצלו בלי להגיד לו והוא גם לא יודע שאני כאן אבל בכל זאת חלצתי את נעליים ונשכבתי לצד הארי, הרגשתי כל כך רע עכשיו, בגלל מה שהוא עשה לעצמו ובגלל טרוי, העברתי את ידי על הלחי של הארי ואז עברתי לתלתליו, שיחקתי איתם קצת וחייכתי מהמחשבה שאני כאן עכשיו, ליד הארי, אני ממש מחבב אותו, הכרנו רק היום אבל בכל זאת הוא כל כך נחמד, לקחתי כמה דקות לבחון את פניו, עינייו היפות סגורות בעדינות ואפשר לראות את ריסיו הארוכים והיפים, הלחיים הסמוקות שלו והגבות העבות והיפות שלו, השפתיים הוורודות שנראות כל כך רכות, הייתי מת להרגיש אותן על שלי אבל אני יודע שזה לא יקרה, הארי לא יהיה מעוניין בי, אני לא חושב שהוא אפילו גיי, אני בי אבל לא יצאתי מהארון בפני אף אחד חוץ מהחברים שלי, זאין ליאם ונייל, הנחתי את ידי על מותנו ובטנו של הארי ונצמדתי לצידו, הנחתי את ראשי בעדינות על החזה שלו, מסניף את הריח הטוב שהיה לו, ריח מתוק של וניל, הריח האהוב עלי, הארי הניח מתוך שינה את ידו על ידי וזה העלה לי חיוך ענק, הסתכלתי שוב על ידו וכבר הספקתי לשכוח עד עכשיו ממה שעשה לעצמו, עכשיו נזכרתי כשראיתי את הבד הספוג בדם סביב ידו, אני אבדוק לשלומו כשהוא יתעורר, אני רוצה לדעת מה גרם לו לעשות את זה, אני רוצה לעזור לו, אני רוצה לשמח אותו, אני רוצה להציל אותו, אני רוצה אותו. התחלתי לחשוב קצת על איך שאני והארי הכרנו היום, איך שהוא אמר אופס וישר נדלקתי על הילד החמוד והמגושם עם התלתלים, לא חשבתי על שום דבר טוב להגיד לו חוץ מהיי, אני נזכרתי איך הוא רץ ופחד ממני בהתחלה ואחר כך סמך עלי מספיק וליוויתי אותו לכיתה, אחר כך נזכרתי בג'קסון החרא שנגע בו, ואיך שהוא נלחץ מזה וברח, אחר כך הוצאתי ממנו את מה שג'קסון עשה לו, יש לי כישרון כזה לגרום לאנשים להגיד את מה שאני רוצה שהם יגידו, חלק יקראו לזה חברותי ונחמד, אני לא יודע מה לחשוב כי בתכלס אני לא שום דבר מאלה, אני הרבה פעמים עצבני ובלי סבלנות לאנשים, פשוט עם הארי הרגשתי משהו שונה, נזכרתי איך ליוויתי אותו וצחקנו כל הדרך, נזכרתי איך הוא רצה שאני אהיה איתו, נזכרתי איך טרוי לא הסכים לי וכנראה שבגללי הוא חתך, פאק, אם הייתי פה זה לא היה קורה, הכל בגללי, בעצם לא לואי יא אידיוט, הכל בגלל טרוי, הוא בן אדם מגעיל, הוא לא יכל לחכות עם העונש לערב, נזכרתי איך הוא החטיף לי אגרוף ובעט בי בחוזקה 22 פעמים כאילו אני כדורגל, נזכרתי איך בכיתי בשקט על הריצפה כדי שלא ישמעו, נזכרתי בהכל, אבל עכשיו נזכרתי שאני ליד הארי, הוא לידי, התחלתי להרגיש את עיניי נעצמות ונרדמתי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
