גמור*
אז מה קורה ששתי ילדים נפגשים,
אחד ילד דחוי, ילד שקשה לו להתחבר, הוא רק מחכה ליום שהחיים יגמרו, רק מחכה ליום שלאף אחד לא יהיה אכפת ממנו ואז הוא יסיים את זה בלי להכאיב לקרובים אליו,
השני ילד מקובל, הוא משחק בקבוצת הכדורגל והוא נחמד לכולם, המשפח...
נקודת מבט הארי: אני שוכב לצידו של לואי וחשבתי שזה יעזור לי, להיות לידו ולהרגיש אותו לצידי, זה לא, אני רק נזכר בכל מה שהיה פעם, שהיינו מתכרבלים ביחד ופשוט מדברים, על הכל, אני מתגעגע למתי שהוא אמר לי שהוא רוצה להיות בן הזוג שלי, אני מתגעגע למתי ששרנו באוטו ולמרות שהיו שם את החברים שלו זה הרגיש לי כאילו רק אנחנו נמצאים שם, אני פשוט אהבתי להיות לידו, אני מתגעגע לניסיון הכושל שלו להכין סמורס עם מצית, מה שנגמר במרשמלו עם בועות וריח של גז, אני מתגעגע ללו שלי, לזמנים שפשוט היינו ביחד, עכשיו אני מבין שזה כנראה לא יקרה יותר, והכל בגלל, מטומטם! "לו...אני מצטער פשוט קשה לי, אני צריך להקל על הכאב" אמרתי ללואי למרות שהוא לא שומע אותי וקמתי ממיטת בית החולים לשירותים, הוצאתי מקל חד וקטן שהבאתי והתחלתי לחרוט איתו קווים על העור של הידיים שלי, תמיד הייתי חותך עד שהייתי מרגיש הקלה, אני לא מרגיש הקלה, אני מרגיש שזה מגיע לי, כל כאב קטן מגיע לי, כל הכאבים הקטנים האלה לא משתווים לכאב שלואי עבר בגללי, אני שונא את עצמי! העברתי את האולר על כל ידי עד שלא מצאתי כבר מקום ריק, הפשלתי את שרוול יד שמאל והתחלתי לחתוך גם את היד הזו, כל כאב שהרגשתי לא עזר, עברתי על ידי שוב ושוב עד שגם היא הייתה מכוסה בדם, פתחתי את תיק הגב הקטן שלי והוצאתי משם תחבושות, אין לי מאיפה עוד לחתוך, אני לא אוהב לחתוך בשאר הגוף, אז אני פשוט אלחץ על זה... כרכתי אותן בחוזקה מסביב ידי עד שהיו כה צמודות שהרגשתי את פעימות ליבי דרך היד, עשיתי את אותה הפעולה ביד השניה, התחלתי ללחוץ על כל התחבושות אבל לא הרגשתי הקלה, הרגשתי כמו חרא, בגללי החבר שלי שוכב במיטת בית חולים, אני פגעתי בו! אני פגעתי בדג הקטן שלי, בלו שלי, פגעתי בו! הטחתי את ידי השמאלית בחוזקה בקיר השירותים שוב ושוב עד שהתעייפתי, אני שונא את המצב הזה! אני שונא את כל מה שלו היה צריך לעבור בגללי, אני כל כך מטומטם! הייתי צריך לשמור עליו יותר טוב, אולי לא הייתי צריך בכלל להתקרב אליו מלכתחילה, אני לא עושה לו טוב, אני רק פוגע בו, הוא כל כך נחמד ויפה ואהוב על ידי כולם, הוא ההגדרה לשלמות, זה לו שלי, והנה אני, ילד מתוסבך שכל מה שהוא יודע לעשות זה למרר לעצמו ולאחרים את החיים, ילד מטומטם שהיה עדיף לעולם שהוא לא היה פה, ילד שאפילו למות לא מצליח, ילד משוגע שכרגע מדבר לעצמו בגוף שלישי, כל הכבוד הארי, כל הכבוד, ישבתי בתא עוד כמה דקות ולא עשיתי כלום, היה לי קשה לחזור ולראות את לו שלי עדיין באותו מצב שהוא כבר 3 ימים אז פשוט בחרתי שלא להתמודד עם זה עכשיו, שמעתי צילצול טלפון מהתיק והוצאתי את הטלפון, ג'מה מתקשרת, עניתי לטלפון 'היי האזי' ג'מה אמרה "היי ג'ם" עניתי 'האזי לאמא הולך ממש טוב פה בפגישה, היא מרוויחה כאן המון כסף ומתקדמת בתפקידים שלה, אני גם מצאתי לי פה עבודה נחמדה ואפילו התחלתי לצאת עם מישהו, טוב לנו כאן, חשבנו על זה הרבה והחלטנו שאנחנו נשארות כאן, אם אתה רוצה אתה מוזמן לעבור איתנו ונרשום אותך לבית ספר כאן ותגור איתנו, החלטה שלך' ג'מה אמרה והייתי בשוק, לא לקח לי הרבה זמן להגיע למסקנה שכבר לא אכפת להן ממני, הן עזבו בלי לחשוב פעמיים, היחיד שבאמת אכפת לו ממני זה לואי והוא צריך אותי, אני לא אעזוב אותו. "אני אשאר כאן, אבל אני אשמח אם תבקרו מדי פעם" אמרתי ולא שיקרתי, אני רוצה לראות אותן יותר מכל דבר אחר, בעצם...לא מכל דבר אחר, אני בכל זאת מעדיף להישאר כאן עם לו. 'אוקי האזי, רק שתדע שאתה תמיד מוזמן' היא אמרה "תודה ג'ם תהנו" אמרתי ונפרדנו לשלום, אני מרגיש...לא יודע... עצוב? אני מרגיש שלא אכפת להן ממני, הן פשוט עזבו בלי למצמץ, הן לא התקשרו אלי כמה המון זמן, אפילו לא לבדוק לשלומי, לפחות עכשיו הגיע הרגע שחיכיתי לו יותר מ16 שנה, אין לי אף אחד, לאף אחד לא אכפת ממני, אני יכול לסיים את זה, למות, אבל יש בעיה אחת, לו, אני אחכה עד שהמשפחה תחליט לנתק אותו, אני יודע שהם יעשו את זה מתישהו כי לפי מה שהבנתי המצב הכלכלי שלהם לא בשמיים ולואי שמאושפז כאן לא כל כל מועיל, רגע, אם הם ינתקו את לואי מהמכשירים הוא ימות? לו שלי ימות... וואו, כשזה יגיע באמת לא יהיה לי אף אחד, המשפחה שלי עזבה, אין לי חברים, ואהוב חיי, הוא לא יהיה איתנו, אני אבל אראה אותו, אדבר איתו, אתנשק איתו, רק לא בעולם הזה, הגעתי להחלטה, שהחיים של לואי יגמרו כך גם החיים שלי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
