גמור*
אז מה קורה ששתי ילדים נפגשים,
אחד ילד דחוי, ילד שקשה לו להתחבר, הוא רק מחכה ליום שהחיים יגמרו, רק מחכה ליום שלאף אחד לא יהיה אכפת ממנו ואז הוא יסיים את זה בלי להכאיב לקרובים אליו,
השני ילד מקובל, הוא משחק בקבוצת הכדורגל והוא נחמד לכולם, המשפח...
נקודת מבט הארי: "אתה בטוח שאתה לא רוצה להישאר לישון אצלי?" שאלתי את לואי, "לצערי אני צריך ללכת הביתה ולהסביר למשפחה שלי מה קרה לי" לואי ענה והינהנתי בהבנה, הם בטח דואגים לו והוא לא יכול פשוט להישאר לישון אצלי בלי להגיד להם כלום, "אתה רוצה לעשות משהו לפני שתלך?" שאלתי אותו "אני אשמח" הוא ענה והושיט את ידיו באוויר מסמן לי להרים אותו, גיחכתי מהסיטואציה והתקרבתי אליו, התכופפתי טיפה וכרכתי יד אחת מסביב לאגנו ועם היד השניה הרמתי אותו מכיסא הגלגלים, סידרתי את רגליו כך שיצמדו אלי כמה שאפשר והתחלתי להתקדם איתו לעבר הסלון, התיישבתי כך שהוא יושב מעליי וליטפתי את שיערו, הוא כרך את ידיו מסביב מותניי ורכן כדי לנשק אותי, התקדמתי אליו ונשקתי לשפתיו, הרגשתי את כל גופי נדלק ממגעו ואיך אני נהייה מאושר בכל פעם שהוא לידי, הוא ליקק את שפתי התחתונה והבנתי את הרמז ופתחתי את שפתיי, הוא הכניס את לשונו לפי וקשר אותה בלשוני, שפתינו נעו בתיאום מושלם, כאילו נועדו זו לזו, "לו אמרנו שנעשה משהו היום" אמרתי בחיוך מעבר לשפתיו, "לאן תרצה ללכת?" הוא שאל כשהתנתקנו "מסעדה?" שאלתי "אני בעד" הוא אמר וחייך אלי, חייכתי אליו בחזרה, הוא נראה כזה מושלם, בהיתי בו מספר דקות ויכולתי לראות לפי הבעת הפנים שלו שהוא חושב על משהו "הארי" הוא אמר בשקט כאילו והתבייש להגיד לי משהו ותהיתי מה הוא רוצה להגיד "מה?" שאלתי "אני דיי לא התקלחתי מאז שקרה מה שקרה ואני לא כל כך במצב של להתקלח" הוא אמר בשקט "אתה צריך עזרה?" שאלתי "כן" הוא אמר שראשו מורכן ללמטה והיה נראה כאילו הוא מתחרט על זה שדיבר "לו, אני אעזור לך, אתה לא צריך להתבייש ממני או להרגיש רע על משהו" אמרתי לו והוא הרים את מבטו אלי "תודה" הוא אמר ונישקתי אותו נשיקה קטנה "אתה לא צריך להודות לי" אמרתי "כן אני כן, אתה עזרת לי כל כך הרבה, אתה הצלת את החיים שלי, אני צריך להודות לך" הוא אמר וחיבק אותי חיבוק חזק וחיבקתי אותו בחזרה, קמתי כשלואי בידיים שלי והלכתי לכיוון האמבטיה, "לו אתה רוצה להתקלח עם הבוקסר?" שאלתי כי ידעתי שזה יכול לגרום לו להרגיש לא בנוח "כן" הוא אמר והנהנתי, הנחתי אותו על קצה האמבטיה והורדתי את חולצתו, הורדתי גם את גרביו ומכנסיו, הסתכלתי על הגוף שלו והודהמתי, יש לו קוביות מאוד בולטות וכולו שרירי, גופו מלא בקעקועים והגוף שלו פשוט מושלם, הייתי הורג בשביל גוף שכזה, לואי פשוט מושלם, הסטתי את מבטי כדי לא לגרום לו להרגיש לא בנוח והנחתי אותו באמבטיה שמילאתי במים, ניסיתי לקלח אותו כמה שיותר בעדינות כדי לא להכאיב לו, שמתי מים על ראשו וכתפיו שהיו מחוץ למים ולאחר מכן לקחתי את הסבון והעברתי אותו בכל גופו, הסתכלתי על פניו והוא היה נראה סובל, "לו, מה יש?" שאלתי "כלום" הוא ענה ושטפתי את גופו במים, "אני יכול לראות שמשהו קרה, תגיד לי מה" אמרתי לו, "פשוט בוא נסיים עם זה כבר" הוא אמר בטון עצבני אך עדיין שקט ולא הצלחתי להבין מה עשיתי כדי לגרום לו להתעצבן, הרמתי אותו בעדינות והושבתי אותו על קצה האמבטיה וכרכתי מסביב למותנו מגבת כך שאני לא יכול לראות כלום, הורדתי את הבוקסר שלו ושמתי עליו בוקסר חדשים, חולצה וג'ינס, הרמתי אותו ללמטה והנחתי אותו על כיסא הגלגלים, התכופפתי כדי להיות בגובה שלו, "לו בבקשה תגיד מה קרה, קשה לי לראות אותך ככה" אמרתי לו, לא יכלתי לסבול את זה שהוא נראה סובל ועצוב, "אני פשוט שונא את זה!, אני שונא את הכיסא המחורבן הזה ואני שונא להיות כזה חסר אונים! אני לא מצליח אפילו להתקלח בלי עזרה או לזוז בלי הכיסא המזדיין הזה!" הוא צעק, "לו אני מצטער ממש אבל אין מה לעשות, המצב הזה עומד להיות ככה לכמה זמן ואין משהו שאני יכול לעשות בנידון" אמרתי בקול רגוע, ידעתי שהוא נסער ומפוחד ולצעוק לא יעזור פה בכלום, "הארי אני לא יכול עם זה יותר! אני רוצה ללכת ולרוץ ולשחות ולשחק כדורגל! אני רוצה להיות מסוגל ללכת אליך ולסחוב אותך על הידיים שלי, אני רוצה להיות מסוגל לחבק אותך בצורה נורמלית, אני לא רוצה את המצב שאנחנו בו עכשיו" הוא אמר את החלקים האחרונים בלחש ודמעה ירדה לו מעיניו, "לו..." אמרתי והוא קטע אותי "לא הארי, אל תנסה לעודד אותי עכשיו זה לא יעזור, אני צריך פשוט להתרגל לדברים, אבל זה קשה" הוא אמר "אוקי, אני מבין" אמרתי וחיבקתי אותו והוא חיבק אותי בחזרה כל כך חזק, כאילו ואם יעזוב אני אעלם לו, "הארי אני מצטער אני יודע שרצית ללכת לאנשהו אבל אני לא מסוגל עכשיו, אני לא רוצה שיראו אותי ככה, אני רוצה הביתה לאחיות שלי ולאמא שלי" הוא אמר "אני מבין לו ואל תצטער על זה, תמיד נוכל ללכת בפעם אחרת" אמרתי לו וחייכתי, "הארי" הוא אמר "כן לו" עניתי "אני מתכנן לספר למשפחה שלי על הנטייה כשאני אחזור" הוא אמר והתחלתי להתרגש ולשמוח, "אני גאה בך לו" אמרתי לו והוא חייך וחיבק אותי, "אני מרגיש שאני מוכן לספר להם ו..ואני מרגיש אליך משהו, הרבה משהואים ואני מוכן לעשות את זה אם זה אומר להיות איתך בלי לפחד שמישהו יגלה עלינו ויספר לאחרים" הוא אמר וחייכתי "גם אני מרגיש אליך הרבה משהואים" אמרתי ושנינו צחקנו קצת, "נצא?" שאלתי "נצא" הוא ענה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
