גמור*
אז מה קורה ששתי ילדים נפגשים,
אחד ילד דחוי, ילד שקשה לו להתחבר, הוא רק מחכה ליום שהחיים יגמרו, רק מחכה ליום שלאף אחד לא יהיה אכפת ממנו ואז הוא יסיים את זה בלי להכאיב לקרובים אליו,
השני ילד מקובל, הוא משחק בקבוצת הכדורגל והוא נחמד לכולם, המשפח...
נקודת מבט הארי: הגעתי הביתה וראיתי טלוויזיה, אחרי בערך שעה שמעתח דפיקות בדלת, לואי אמור לבוא אבל ממתי לעזאזל לואי דופק בדלת, הלכתי לדלת והסתכלתי בעינית, ראיתי את חבר של לואי, נייל נראה לי, נו הבלונדיני, פתחתי את הדלת, "היי הארי" הוא אמר מחוייך "היי" אמרתי והחזרתי לו חיוך "לואי פה?" הוא שאל "לא, הוא בבית שלו" אמרתי "יופי, אני לא יודע אם אתה יודע את זה אבל עוד בערך חודש יש ללואי יום הולדת 17, אני ליאם וזאין חשבנו לארגן לו מסיבת הפתעה" הוא אמר, לואי לא סיפר לי שהיום הולדת שלו כזה קרוב, אני בעד לארגן לו מסיבה שישכח מהכול, אבל אני לא בטוח שהוא כל כך ירצה לצאת, היום הוא אמר לי שהוא לא רוצה לצאת כי הוא לא רוצה שיראו אותו על הכיסא גלגלים, "אולי נשאל אותו קודם?" שאלתי "הארי הדבר העיקרי במסיבת הפתעה זה הפתעה" הוא אמר, "אה נכון, אין לי בעיה שנארגן לו את המסיבה אבל אני רוצה קודם שהוא ירגיש טוב יותר" אמרתי, נייל יודע שלואי נפגע אבל הוא לא יודע שהוא בכיסא גלגלים, "אוקי, רק אל תפלוט לו משהו בטעות על המסיבה" נייל אמר "אל תדאג אני לא אגיד לו על זה" אמרתי והוא חייך "טוב אז אני אלך, תעדכן אותי איך הוא מרגיש, ביי" נייל אמר "ביי" אמרתי ונייל יצא, הלכתי לסלון והפעלתי בחזרה את הסידרה, 'that's my cousin miguel' אמרו בסידרה וצחקתי, לפתע שמעתי צילצול טלפון ועצרתי את הסידרה וניגשתי לטלפון, זה היה מספר שלא זיהיתי, "הלו" עניתי 'זה הארי?' מישהי שאלה בטלפון והייתה נשמעת ממש לחוצה "כן" אמרתי 'הארי זו לוטי, בבקשה תבוא לפה, אבא שלנו לא מפסיק להרביץ ללואי ואני מפחדת, הוא לא יכול להגן על עצמו ככה, בבקשה תבוא' היא אמרה ושמעתי ממש שהיא בוכה, הטרוי המזדיין הזה, מה יש לו, מה כואב לו כל כך שהוא צריך להתעלל בלואי, "אני יוצא, אל תפחדי אני אעזור לו" אמרתי והיא הודתה לי וניתקה, יצאתי בריצה מהבית, בזמנים כאלה אני מבואס שאין לי אוטו, אני עוד לא בגיל לרישיון אבל אני מתקרב לפחות, רצתי בשיא המהירות עד שראיתי את הבית של לואי, שמעתי המון רעשים וכבר יכולתי לנחש ממה זה, הוא פוגע בדג הקטן שלי, דפקתי בחוזקה על הדלת ולא הייתה תשובה "תפתח לי" צעקתי ולא הייתה תשובה, לפתע שמעתי צרחה של ילדה והדלת נפתחה, הילדה הייתה מכוסה בדמעות וחיבקתי אותה חזק, זו לוטי נראלי, כן הבלונדינית זו לוטי, התחלתי להתקדם וראיתי את לואי שוכב על הריצפה, עיניו עצומות והוא בתוך שלולית דם, הרגשתי את הדמעות עולות לעיניי "לו.." אמרתי בקול שבור והלכתי אליו, הרמתי אותו כך שהוא יושב בין רגלי ונשען על חזי, שמתי את ידי על אפו והרגשתי שהוא נושם, "הארי בבקשה תעזור לו" לוטי התחננה כלפי "אני אתקשר לאמבולנס והם יעזרו לו, אל תדאגי הוא נושם" אמרתי לה והיא התיישבה לידנו, הוצאתי את הטלפון מהכיס וחייגתי 'שלום, איך אפשר לעזור' ענה מישהו מהטלפון "שלום, חבר שלי פה והוא לא במצב טוב, הכו אותו והוא איבד המון דם והוא חסר הכרה" אמרתי 'איזה רחוב אתה?' הוא שאל "רחוב +++, בבקשה תבואו מהר" התחננתי 'אני שולח אליך אמבולנס' הוא אמר וניתקתי את הטלפון, "לוטי הם בדרך, הם יטפלו בו ואני אדאג לזה ששום דבר כזה לא יקרה יותר, לא לכן ולא ללו" אמרתי והיא הנהנה "איפה אבא שלך?" שאלתי "איך שהוא שמע דפיקות בדלת הוא יצא לבחוץ" היא אמרה, פחדן מזדיין שיעמוד מולי ויראה אם הוא ישרוד, הסתכלתי על לוטי וראיתי שהיא בוכה, "בואי" אמרתי והושטתי את ידי והיא נכנסה בתוכה וחיבקתי אותה חזק, "איפה כולם?" שאלתי "אמא בעבודה וכל השאר למעלה" היא אמרה, "לוטי אני סומך עלייך שכשאני ולואי נצא את תנעלי את כל הדלתות והחלונות ותנקי את הריצפה כדי שהאחים הקטנים שלך לא יבהלו" אמרתי, "טוב" היא ענתה, ישבנו ככה כמה דקות ולא הסטתי אפילו לשניה את המבט שלי מלואי, כל כמה שניות בדקתי שהוא נושם ואם הוא התעורר, הוא נשם כל הזמן הזה אבל לצערי לא התעורר, שמעתי דפיקות בדלת, ולוטי קמה לבדוק מי זה, היא פתחה את הדלת ופרמדיקים נכנסו, הם הביאו אלונקה ולקחו את לואי מהידיים שלי, הרגשתי ריק פתאום, כאילו אין לי שום דרך להגן עליו, הם בדקו אותו והעלו אותו לאמבולנס ובזמן הזה נפרדתי לשלום מלוטי והרגעתי אותה טיפה, יצאתי ועליתי לאמבולנס, הם התחילו לבדוק אותו מלא בדיקות משונות, "אתה יודע אם הוא אלרגי לתרופה כלשהי?" פרמדיקית שאלה אותי "אני לא יודע" עניתי "סוג דם?" היא שאלה "O+" אמרתי, אני זוכר שלואי פעם אמר לי את זה, "איך זה קרה?" היא שאלה ולא ידעתי אם הוא היה רוצה שאני אספר על טרוי, פעם שעברה הוא לא סיפר, "הרביצו לו ו.." אמרתי ולא הצלחתי להמשיך את המשפט, הדמעות חנקו אותי "ממה הצלקת ברגל?" היא שאלה, "לפני לא הרבה זמן הוא נפגע ואיבד את היכולת ללכת, הוא לא יכל להגן על עצמו" אמרתי יותר לעצמי את החלק האחרון, הוא לא יכל להגן על עצמו, הייתי צריך להגן עליו, הייתי צריך להיות איתו, ידעתי שאבא שלו יכול לעשות את זה אבל לא חשבתי שהוא באמת יעשה את זה לבן שלו שנמצא על כיסא גלגלים, אני שונא את עצמי! לא יכלתי לחשוב קצת, הייתי חייב ללכת?! יכלתי לחכות לו מחוץ לדלת או להיכנס או משהו, למה אני כזה מטומטם?! עכשיו לו שוכב כאן, פגוע, כנראה שכואב לו, אלא אם כן הוא בכלל מת, לו שלי סבל, הרביצו לו, הוא לא הצליח להגן על עצמו, ואני, אני פשוט ישבתי בבית וראיתי סידרה, דיברתי על היום הולדת שלו, היום הולדת שהוא כנראה לא יוכל לחגוג, הוא במצב נורא, הוא איבד כל כך הרבה דם, וכל זה בגללי, כי לא הייתי שם שהוא היה צריך אותי, הוא תמיד היה פה בשבילי שהייתי צריך אבל בפעם הזאת אני לא עזרתי לו, הכל באשמתי!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
