גמור*
אז מה קורה ששתי ילדים נפגשים,
אחד ילד דחוי, ילד שקשה לו להתחבר, הוא רק מחכה ליום שהחיים יגמרו, רק מחכה ליום שלאף אחד לא יהיה אכפת ממנו ואז הוא יסיים את זה בלי להכאיב לקרובים אליו,
השני ילד מקובל, הוא משחק בקבוצת הכדורגל והוא נחמד לכולם, המשפח...
נקודת מבט הארי: פתחתי את עיניי וראיתי את לואי ישן על החזה שלי, ידו כרוכה סביבי ורגלו משתלבת בשלי, העברתי את ידי בגבו וחייכתי למראה שלו ישן, הוא נראה כזה שליו ויפה, ליטפתי ברכות את שיערו ונשקתי בעדינו לראשו ואז הבנתי שלואי פה, אני בלי חולצה, וחתכתי, הסתכלתי על היד שלי וראיתי שיש סביבה בד, פאק! לואי כנראה הבין, הוא גם די נוגע בי עכשיו, הרבה, בכל מצב אחר הייתי מתחרפן ומקבל איזה התקף חרדה עכשיו, אבל זה לא קרה, אני מניח שאני פשוט סומך מספיק על לואי כדי לדעת שאם הוא נוגע בי זה לא יהיה במטרה לפגוע בי, תהיתי איך הוא בכלל נכנס לכאן, אני מניח שהוא מצא את המפתח, אבל למה הוא בא?, מה יש לו לחפש כאן? ולמה הוא מחבק אותי? כל כך הרבה שאלות עלו לראשי, הסתכלתי על השעון, תשע ארבעים וחמש, ממש מאוחר אני חושב שאני צריך להעיר את לואי, התרוממתי טיפה ממקומי וחיבקתי אותו ככה שהוא היה עכשיו עם הראש שלו עלי וגופו בין רגלי, "לואי, קום" אמרתי "מממממ..." הוא פלט מעייפות "לואי כבר תשע ושלושת רבע" אמרתי ולפתע הוא פתח את עיניו וקם בבום "פאק! טרוי יהרוג אותי, ליטרלי יהרוג אותי!" הוא צרח, מה? "לואי מה קרה?" שאלתי "הארי בבקשה אני יכול לישון פה? אני אסביר אחר כך רק בבקשה, אם אני אחזור עכשיו אני אחזור אחרי עשר" לואי ביקש והיה נשמע כאילו הוא מתחנן, "ברור" אמרתי והוא חיבק אותי ואחרי שחיבק אותי התקשר לאביו, "טרוי אני מצטער שעכשיו אני מודיע אבל אני אשן היום אצל חבר טוב?" לואי שאל והיה נראה כל כך לחוץ "יש תודה! ביי" הוא אמר וניתק, אני מניח שזה כן "הארי תודה" הוא אמר וחיבק אותי וחיבקתי אותו בחזרה, "מה קרה?" שאלתי והוא הסיט את מבטו ועכשיו נזכרתי שאני בלי חולצה, פאק הוא ראה את כל הגוש שומן המגעיל הזה שנקרא הבטן שלי, קמתי ושמתי חולצה ולאחר מכן נרגעתי, "אני אגיד לך מה קרה אם אתה תגיד לי מה קרה" הוא אמר והסתכל על היד שלי והבנתי, "טוב" אמרתי "אני אתחיל או אתה?" הוא שאל "אתה" עניתי "אוקי אז אמממ... יש לי אבא דיי חרא, קוראים לו טרוי והוא דיי שונא אותי אבל זה בסדר כי זה הדדי, כל פעם שאני עושה משהו כביכול לא במקום כמו להיות בטלפון בזמן אוכל, לעלות לישון אחרי כיבוי אורות, לא לאכות במטבח ודברים בסיגנון הוא מעניש אותי" הוא אמר ובלע רוק, סימנתי לו להתיישב ליידי במיטה והוא עשה כך, הוא הניח את הראש שלו על ברכיי ושיחקתי לו בשיער, "לעונשים שלו יש דרגות, זה גם קשור למה עשיתי וגם קשור למצב רוח שלו, היום עשיתי משהו יחסית רע כי זה דוגמא רעה לאחיות שלי, עליתי לישון אחרי כיבוי אורות אבל זה היה כי לא הרגשתי טוב אבל לטרוי לא היה אכפת ובנוסף הוא היה במצב רוח רע שזה בעצם העונש הכי גרוע, העונשים של הם מהקל לקשה, הקל זה להחרים טלפון או מחשב או טלוויזיה, הבינוני זה למנוע ממני לצאת מהבית והקשה זה אממממ.... ל..להכות אותי" הוא אמר והרגשתי את מכנסי מתרטבים מדמעות, העברתי את ידי על לחייו וניגבתי את דמעותיו והמשכתי לשחק בשיער שלו כדי שירגע, אני לא מאמין שאבא שלו מסוגל להכות אותו, זה הילד שלו איך הוא מסוגל לעשות דבר שיפגע בו, ובמיוחד בלואי, לואי הוא סוג אחר של אנשים, הסוג הטוב, כמו שיש 'הרבה דגים בים' יש גם את הדגים היפים והמיוחדים, לואי הוא דג כזה, הייתי אומר דג זהב, "אז היום הוא הכה אותי, הוא החטיף לי אגרוף שהפיל אותי לריצפה ולאחר מכן בעיטה לכל שעה עד שעת השינה, עשר בעיטות, אחר כך הוא שאל אותי באיזה שעה עליתי לישון, שתיים עשרה, אז הוא הוסיף לי עוד שתיים עשרה בעיטות" לואי אמר ובכה תוך כדי, הוא חשב שלא שמתי לב שהוא בכה, אבל שמתי לב, "לואי בבקשה אל תבכה הוא לא שווה את זה, אתה הבן אדם הכי טוב שפגשתי אי פעם ולא מגיע לך להיות עצוב" אמרתי והוא הסתובב ככה שפניו לכיווני אך הוא עדיין על ברכיי, "הארי אני לא בוכה מעצב" הוא אמר וישר הבנתי, הוא בוכה מכאב, "אוי לואי אני כל כך מצטער" אמרתי וירדה לי דמעה מרוב שכאב לי לחשוב שדג הזהב הקטן שלי צריך לסבול מכאב, הנחתי את ראשו בזהירות על המיטה וקמתי, "לאן אתה הולך?" הוא שאל "להביא לך קרח וכדורים לכאב" עניתי והלכתי למטבח, לקחתי שקית אפונים קפואה ונייר סופג למקרה שיהיה לו קר מדי, הבאתי כדורים שעוזרים לכאבים וכוס מים, עליתי למעלה והוא לקח את הכדור והניח את הראש שלו על ברכיי שוב, הוא הרים בעדינות את חולצתו ולפי הפנים שלו יכולתי לראות שהוא סובל כרגע, "תיתן לי טוב?" שאלתי כדי לוודא שזה בסדר מצידו, הוא הנהן עם דמעות בעיניים, הרמתי בעדינות את חולצתו וראיתי שכל הבטן שלו מלאה בדם וחבלות, הנחתי את הנייר על הבטן שלו ומעל את הקרח, איך שהנחתי את הקרח הוא נאנק מכאב, "סליחה לואי אבל זה יעזור" אמרתי והוא הנהן, ניגבתי את דמעותיו והשארתי את היד שלי על הלחי שלו, הוא הניח את היד שלו על היד שלי וזה העלה לי חיוך קטן, "ה..הארי" הוא לחש "מה לואי?" שאלתי "אתה יכול בבקשה לספר לי למה עשית את זה לעצמך?" הוא שאל כמעט וללא קול בגלל הכאב, "אתמול אחרי שהלכת הלכתי לדואר ג'קסון ראה אותי ולקח אותי לסימטא, הוא נגע בי בצורה מינית ואיים עלי ואחר כך רצתי הביתה, הרגשתי רע עם מה שקרה ולא יכולתי לחשוב על זה יותר, זה כאב מדי, אז העדפתי להעביר את הכאב הנפשי לכאב פיזי" אמרתי "הארי אני רוצה שתבטיח לי משהו" לואי אמר כמעט וללא קול "מה?" שאלתי "שפעם הבאה שתחשוב לפגוע בעצמך תתקשר אלי" הוא אמר וחשבתי על זה "טוב" אמרתי "אתה מבטיח אבל?" הוא שאל והפעם באמת התכוונתי לנסות את זה, אולי לואי יכול לעזור וגם אם לא אז לפחות יהיה לי עוד זמן איכות איתו "אני מבטיח" אמרתי וחיוך עלה על פניו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
