Yin&Yang {h.s}

Blind Man's Bluff {6}

האולם היה מאוד שונה ממה שהיה בבוקר. פתאום היה אפשר לראות כמה ענקי הוא. בתקרת החדר הגבוהה נתלתה נברשת מבריקה ונוצצת, המרצפות היו מרובעות בצבעים שחור ולבן ובכניסה היה גרם מדרגות ענקי עליו פרוס שטיח אדום ועל כל מעקה היו מודבקים פרחים, אני חושבת שאלה היו שושנים.

בעודי ממשיכה לסרוק את החדר עיני נעצרו על קת׳רין והילד המתולתל שפשוט בלעו את הפרצוף אחד של השנייה באמצע רחבת הריקודים. אוטומטית עשיתי פרצוף נגעל.

כנראה שגם ליאם שם לב כי הוא החל לומר. "איו, הזוג הזה פשוט נמאס עליי, כאילו תמצאו חדר, לא כולם צריכים לראות את קתרין ריצ׳רדסון והארי סטיילס אוכלים אחד לשנייה את הפרצוף בכל זמן שיוצא להם."

"הארי?" מלמלתי מתחת לאפי. אז ככה קוראים לו.

"כן הארי, הוא ״הילד הרע״ של הבית ספר.
הוא וחבריו לואי וזאין פשוט צרה מהלכת. לא מסוג החברים שהיית רוצה." הרפר ענתה, שמעה את מה שחשבתי בקול.

טרייסי הסתכלה עלי במבט של ״אמרתי לך״
ואני גנחתי מנטלית. שונאת שהיא צודקת.

"הם דווקא לא כאלה גרועים." רייצ׳ל משכה בכתפיה.

"רואה למה אני מתכוונת." הרפר פנתה אליי והרימה גבה אחת.

"היי!" רייצ׳ל קראה, נעלבת, אחרי שהבינה את הכוונה של הרפר.

"טוב, מה אנחנו מדברים עליהם? יש לנו מסיבה להינות בה." נייל עצר את הדיון ותפס בידי, מוביל אותי במורד המדרגות.

•••

עברה שעה מאז שהגענו ולא עצרתי לנוח אפילו פעם אחת. "רוצה לקחת עוד קצת פונץ׳?" צעק נייל באוזני כיוון שבקושי אפשר היה לשמוע מעבר למוסיקה החזקה.

הנהנתי והתקדמנו לעבר עמדת הפונץ׳.
"היי רייצ׳ל, נשאר לך עוד קצת אלכוהול?" צעקתי לרייצ׳ל שהייתה במרחק קטן מאיתנו.

אני לא שותה בדרך כלל במסיבות או בכלל אבל מסיבה כלשהי רציתי לנסות את הבקבוקון שרייצ׳ל הביאה.

"ששש! את רוצה שיגלו אותנו?" רייצ׳ל השתיקה אותי, מתקדמת לעברנו.

"בסדר, זה לא כאילו מישהו שומע." מלמלתי ברוגז.

"עדיין תהיי בשקט, אני לא רוצה להסתבך."

"אוקיי, אוקיי, נשאר לך?" שאלתי חסרת סבלנות, היא הנהנה ובאה להוציא את הבקבוקון, מסתכלת לצדדים שאף אחד לא שם לב.

"איזי, את לא חושבת ששתית מספיק?" שאל נייל ותפס בשורש כף ידי בכוונה לעצור אותי.