Yin&Yang {h.s}

Mistake {22}

הארי

"מה אתה עושה פה?" היא שאלה בחוסר עיניין, מנגבת את השיער הרטוב שלה עם המגבת שזרקתי לעברה לפני דקה.

בחנתי אותה לשנייה כשאני משחק בשפה התחתונה שלי. "מה אכפת לך?" השבתי בגסות המתאימה לי וקיללתי בליבי שנייה אחרי.

באמת הארי? זה מה שענית לה? אני חייב לרסן את החוצפה שלי, אבל אני פשוט לא מכיר דרך אחרת.

"אתה צודק, לא אכפת לי." היא ענתה באדישות. באמת היא שכחה ממני?

"למה את משקרת לעצמך?" פלטתי פתאום כשראיתי שהיא מתכוונת לעזוב.

היא הסתובבה אליי בחדות בהבעת פנים שלא יכולתי לזהות. "משקרת לעצמי? על מה בדיוק?" היא שאלה מחברת את גבותיה בכעס. אוקיי הארי, מפה אין דרך חזרה.

"הרי זה שקוף שאת עדיין רוצה אותי, אז למה כל ההצגה?" משכתי בכתפיי, רואה את הכעס מתווצר בעיניה.

"חשבת לעצמך שזה בכלל לא הצגה?!" היא ירקה, מתקרבת בצעדי ענק. "אדיוט." היא סיננה, מפנה לי את הפרופיל שלה.

לא נתתי לזה להשפיע עליי. "זהו? רק אדיוט? קדימה תמשיכי, אני בטוח שיש לך עוד כמה כינויים בשבילי." עניתי בחיוך זחוח משלב את ידיי.

אני לא יודע בעצמי לאן אני מוביל, וכנראה שגם היא על פי הפרצוף המבולבל שעל פניה. אך היא התעשתה וחזרה להבעה הכעוסה שלה.

"אתה אדיוט, ילדותי, מטומטם חסר רגישות שלא אכפת לו מכלום. אתה כל כך בטוח בעצמך ותמיד חייב לענות בצורה בוטה ומעצבנת עם הפה המעצבן והיפה הזה שלך." היא הטיחה בכעס, מצביעה עליי ומתקרבת צעד עם כל מילה עד שהיא הייתה מולי כשרק סנטימטר מפריד בינינו.

לא חיכיתי יותר מידי זמן וריסקתי את שפתיי על שפתיה, מנשק אותה בהרבה יותר תשוקה מהנשיקה הראשונה. היא נאבקה בי, מנסה להשתחרר וכשהיא מצליחה היא מסננת בכעס. "חוצפן!" וחוזרת לנשק אותי באגרסיביות.

היא כורכת את ידיה סביב עורפי ומושכת בשערותיי, מעמיקה את הנשיקה כשהלשונות שלנו מתערבבות ונלחמות על השליטה. זו הייתה נשיקה כועסת, נשיקה של געגוע אולי, אני לא בטוח אבל זה בהחלט היה ממכר.

"וואו." זה היה הדבר היחיד שיכולתי להוציא מהפה אחרי שהתנתקנו. בהחלט לא ראיתי את זה בא.

"זה היה טעות." איזי התרחקה כמה צעדים, משפילה את ראשה כלפי מטה.

"לא! זה לא היה טעות." אמרתי נחרצות, גורם לה להרים את ראשה בחדות ישר אליי.