Yin&Yang {h.s}

Ex Problem {21}

נייל

אחרי שאיזי ערכה לי סיור בבית עלינו לחדרה. הרגשתי קצת לא נעים אחרי ששאלתי אותה על אבא שלה, זה בכלל לא עינייני ואחרי שראיתי את התגובה שלה בכלל הרגשתי רע.

היא הסבירה לי שהוא עזב את הבית לפני שנה ולא הרחיבה יותר אז כדי להקל על האוירה התחלתי לשאול כל מיני שאלות מטומטמות אחרות כדי להעביר את הנושא.

"ומה יש פה?" הצבעתי לעבר מגירה, פותח אותה מבלי לחכות לתשובה.

"אלוהים, נייל, אתה כזה חטטן." היא ציחקקה, מנידה בראשה ומתקרבת אליי.

"כל זה תעודות הצטיינות?" שאלתי, פוער את עיניי למראה כל תעודות ההצטיינות שחייה שיש לאיזי.

"כן, ויש פה גם מדליות." היא לקחה בידה כמה מדליות מהמגירה ליד, מביאה אותם למול פניי בחיוך חושף שיניים.

"וואו, לא ידעתי שאני חבר של שחיינית מפורסמת." התלוצצתי, מסתכל על תמונות שלה עם שחיינים מהליגה הארצית. רואים את התשוקה שיש לה לשחייה.

"אל תגזים, אני עוד רחוקה מלהיות כמוהם."
היא נחרה, מעבירה מבט על כל התמונות.

"את לא מאמינה בעצמך מספיק." קבעתי. "באמת איזי, אני לא ראיתי הרבה ילדים ברמה שלך. את יותר טובה מכל הילדים במגמה, כולל המורה." הדגשתי את המשפט האחרון בחיוך, גורם לה לצחקק במבוכה.

כמה דקות אחר כך אמא שלה קראה לנו לרדת למטה שהאוכל מוכן, החזרנו את הדברים למקום וירדנו למטבח.

••

"תודה רבה על הארוחה סמנתה. היה ממש טעים." הודתי לאמה של איזי בנימוס, מפנה את הצלחת שלי.

"תודה רבה נייל, סוף סוף מישהו שמעריך את האוכל שלי." היא אמרה ואז הסתכלה על בנותיה שרק גלגלו עיניים לעברה, מפנות גם הן את הצלחות שלהם.

"בוא נלך לבית העץ. טרייסי כבר בטח מחכה לנו שמה." איזי משכה בידי בהתלהבות, לא נותנת לי זמן להגיב או בכלל להבין על מה היא מדברת.

"היי-יו!" טרייסי קראה לעברנו כשעלינו לבית העץ בחצר של איזי.

"היי-יו." איזי החזירה בעוד שאני סרקתי את המקום. אני משער שבנו את בית העץ בזמן שאיזי הייתה ילדה. למרות שהוא ישן וקטן הוא נראה כמו מקום נוח לבלות בו. במרכז התקרה תלויה מנורה קטנה שמאירה בעמעום על המקום אך מספיק כדי לראות. בפינה זרוקים להם כמה קלפי משחק.

טרייסי, איזי ואני נשארנו לדבר שם כל הלילה, משחקים קלפים מידי פעם אך זה בלתי אפשרי כאשר איזי וטרייסי לא מפסיקות לריב.