Yin&Yang {h.s}

Sweet Memory {31}

אני מסתובבת מחוץ לחדר של הארי במעגלים כבר שעה או ככה זה לפחות הרגיש. בניתי לעצמי כבר נאום בראש על מה שאני הולכת להגיד לו.

לבסוף אחרי עוד כמה סיבובים סביב עצמי כשאני כוססת את ציפורניי, אזרתי אומץ ודפקתי מהר ובחוזקה על הדלת מהפחד שאולי אשתפן ואנוס על נפשי. וכמו שחשבתי זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות אחרי שדפקתי, אבל לצערי או לטובתי, הדלת כבר הספיקה להיפתח וזאין עמד בכניסה שלה.

"איזי נכון? לא ראיתי אותך מאז המסיבה, מה שלומך?" עכשיו כבר לא יכולתי לברוח אז פשוט עמדתי מהנהנת בחיוך, מנסה להתנהג כרגיל.

"את רוצה להיכנס?" הוא שאל, מפנה לי את הדרך. שוב הנהנתי, סומק קל מופיע על לחיי.
נכנסתי אל החדר שהייתי מבלה בו שעות וימים עם הארי, בייחוד על המיטה הזאת שניצבת בסוף החדר, צמודה לחלון הגדול שממנו אפשר לראות חלק מהבריכה של בית ספר ומהנופים הירוקים של הקמפוס.

~~~~~~

"את בטוחה שאת רוצה להתעסק איתי?" הוא שאל, חיוך משועשע מופיע על פניו חושף את גומותיו העמוקות. אני מהנהנת, דרוכה במקום עם ארגופי מושטים לצידי פניי.

"נראה אותך סטיילס." אתגרתי.

"טוב, את ביקשת את זה." הוא התקרב אליי עדיין מחייך כשאני נסוגה מעט לאחור.

בשנייה מהירה הוא מצמם את הפער בנינו ומניף אותי באויר היישר לידיו שהצליחו להחזיק אותי כאילו הייתי נוצה. "לא! לא!" אני צווחת מבין הצחוק, מנסה להשתחרר מאחיזתו ומתקשה לעשות זאת כשאצבעותיו הארוכות מדגדגות את צידי מותניי.

"מי המנצח?" הוא המשיך לדגדג אותי בעוד שאני מנסה לענות לשביעות רצונו ומוצאת את זה קשה שהצחוק מפריע לי לדבר.

"לא שמעתי, מה?" הוא המשיך לשחק תמים אבל אני יודעת שחיוך ממזרי דבוק על פניו.

"אתה ניצחת, יופי?" נכנעתי ואז כשהוא שיחרר מעט את האחיזה, אני שוב התפתלתי, גורמת לכך שהוא מאבד שיווי משקל ושנינו נופלים.

"למה זה היה? אני התכוונתי לשחרר אותך." הוא התבכיין, מנסה להתרומם כשאני מעליו. הוא גונח ומשפשף את אזור הראש שלו במקום שקיבל מכה מהנחיתה.

"כי אני ניצחתי בסוף." חייכתי בניצחון, תופסת בפרקיי ידיו ומרתקת אותו לריצפה.

"זאין, איך נגמר השמפו כל כך מהר? אתה מאונן איתו או משהו?" קול נשמע מחדר אמבטיה, קוטע אותי מלהריץ זכרונות שקרו ממש כאן בחדר הזה.