Yin&Yang {h.s}

Bitch Alarm {27}

אני רוקעת את הרגלי בריצפה, הידיים שלי משולבות כנגד החזה שלי בזמן שאני מחכה שהוא יבוא. הוא כל כך עצבן אותי, לפעמים אני שוכחת כמה ארסי ואכזרי הוא יכול להיות. ההודעה שלו היתה ממש לא לעניין.

בדיוק שהצלחתי להרגיז את עצמי יותר הדלת נפתחה והארי נכנס דרכה. "מה זה אמור להביע?" מיד תקפתי.

"אני חושב שאני צריך לשאול אותך את זה. למה לא אמרת לי שנייל יהיה איתכם?" הוא החזיר בכעס.

"אני לא ידעתי שהוא יהיה! מה זה התגובה הזאת? אתה מתנהג כאילו תפסת אותי בוגדת בך!" צעקתי ולא יכולתי להסתיר את זה שנעלבתי,

הוא הביט בפני הפגועות כמה שניות שלאחריהן מבטו התרכך והוא מושך את גשר אפיו, נושף ומתקרב אליי צעד.

"אני מצטער, חשבתי ש... אני לא יודע, אבל זה לא היה נראה טוב." הוא התקשה להסביר.

"אני לא ידעתי שהוא יהיה." חזרתי על מילותיי. "הוא הגיע ממש שנייה לפני שהסרט התחיל." הסברתי. הוא נאנח, מתקרב עוד צעד ובהיסוס שם את ידיו על כתפיי.

"אני לא רוצה שהוא יהיה בקרבתך." לא יכולתי לומר אם הוא דורש את זה או מבקש.

"הוא ידיד שלי, אני לא יכולה פשוט להתרחק. אני לא ביקשתי ממך להתרחק מידידות שלך, מה קורה לך?" שאלתי.

"אני מניח שפשוט," הוא עצר ונשף בכבדות, מעביר יד בשערו. "קינאתי, בגלל..."

הוא עצר את עצמו שוב, מרטיב את שפתו התחתונה לפני שחוזר להביט בעיני. "בגלל שאני פוחד שהוא הולך לעשות אותך מאושרת יותר ממה שאני." הירוק שבעיניו עכשיו נוצץ וקולו שקט עד שבקושי שמעו אותו.

הוא תמיד חסר ביטחון שזה מגיע לזה. הוא חושב שהוא לא מספיק בשבילי ואני יודעת שחלק מזה באשמתי כי ביקשתי שנשמור על היחסים בנינו בסוד, אבל מעולם לא פקפקתי ברגשות שלי אליו.

"זה לא הולך לקרות, הארי. אני הכי מאושרת שאני איתך, ואני רוצה לדעת שאתה סומך עליי כמו שאני סומכת עליך." אמרתי בכנות, מתרוממת מעט על קצות אצבעותיי וחופנת את פניו.

הוא הנהנן כהסכמה והיו כמה שניות של שקט שבהם אנחנו רק מסתכלים אחד על השנייה.

"תביא חיבוק, מעצבן אחד." שברתי את השתיקה שאני חושפת חיוך ומחבקת את גופו. ראשי מונח על חזהו והוא עוטף אותי בזרועותיו השריריות.

"מה עם המועדון?" קולי מעומעם מבעד לחזהו.

"הוא לא משהו. חבל שאנחנו לא יכולים לצאת ביחד." הוא מלמל.