Yin&Yang {h.s}

All Stays In The Family {50}

הארי

הייתי מופתע שאמא של איזי הזמינה גם את אמא שלי ואחי הקטן פיטר. למרות התדמית שלי אין דבר שאני יותר אוהב מהמשפחה שלי. אני אעשה הכל כדי לשמור עליהם בטוחים.

"היי צ׳אמפיון!" קראתי בחיוך גדול כשזיהיתי את אחי הקטן פיטר עומד בפתח הדלת ואספתי אותו לחיבוק מוחץ.

"הארי!" הוא מיד החזיר לי חיבוק. "התגעגעתי אליך!"

"גם אני אליך צ׳אפמ." השתמשתי בכינוי החיבה של שנינו. "איך בהולמס צ׳אפל?" התעניינתי.

"הכל רגיל." פיטר משך בכתפיו.

כבר שנתיים שלמות שאני מתגורר בבריג׳טון, מאז שאני בן 16. אני לא מרבה לבקר את המשפחה שלי, רק לפעמים בחגים כשלואי וזאין מצטרפים אליי לבקר את משפחותיהם.

"אבל היי, תנחש מה? נבחרתי להיות הקפטן של קבוצת הכדורגל של בית הספר!" הוא הצהיר בחיוך חושף שיניים וגומותיו בצבצו החוצה.

"זה נהדר! פעם הבאה שאני אבוא לבקר אני אעזור לך באימונים." שמחתי בשבילו.

"בלי להעליב צ׳אפמ, אתה לא הכי טוב." הוא אמר ושמץ של חיוך חצוף על פניו.

"אז מי לימד אותך כל מה שאתה יודע, הא?" גיחכתי, פוער מעט את שעירו המתולתל בחיבה שהוא מיד מיהר לעצור ברוגז.

"דין." הוא נאנח בשקט, משפיל את מבטו. לרגע אחד היה שקט בינינו אבל אילצתי חצי חיוך מרגיע לעברו. "הוא היה מאוד גאה בך, אתה יודע?" נתתי לחיצה קטנה לכתפו והוא רק הנהן בראשו שעדיין כפוף לריצפה.

מזוית העין יכולתי לראות את איזי מדברת עם אמא שלי ולא יכולתי לשלא לחייך ללחץ שלה; היא תמיד מסלסלת את שערה והמילים מתבלבלות לה. הסתכלתי עליהן מרחוק עד שאיזי הבחינה במבטי. שלחתי לה חיוך מעודד והיא החזירה לי חיוך בשפתיים סגורות, חוזרת לשוחח עם אמי.

אחרי שכולם החליפו שלום אחד עם השני ואיזי המשיכה בפטפוטים בלתי פוסקים עם המשפחה והחברות מהבית. הרגשתי משעומם חיכיתי לרגע שתהיה לבד ואז תפסתי בזרועה ומשכתי אותה אל מסדרון שהיה ריק. היא קפצה בבהלה ופלטה אנקה חרישית עד שראתה שזה אני והביטה בי ברוגז.

"אל תעשה את זה יותר." היא הזהירה בקול נוקשה.

"רוצה להראות לי את החדר שלך?" שאלתי בקול פלרטטני, מתעלם מדבריה.

"הארי." היא נשפה.

"תרגעי, לא התכוונתי לזה ככה. אני רק רוצה לראות את החדר שלך." משכתי בכתפיי בתמימות.