want me to love him

פרק 15- משהו

"ריאן! אבא שלך ביקש שתקום!" קימי העוזרת צעקה מחוץ לחדרו של ריאן והוא ואמי התעוררו לאט, אמי פתחה את עיניה, נזכרת לאט בחלקים ממה שקרה, היא הסתכלה הצידה וראתה את ריאן שוכב לצידה חשוף ונזכרה בהכל, היא נבהלה וקמה מהר להתלבש

"בוקר טוב..." הוא חייך והיא לא הסתובבה אליו, ולבשה עליה את חולצתה "מה הלחץ?"

"זאת הייתה טעות, לא היינו צריכים לעשות את זה, לא הייתי צריכה לעשות את זה" היא אמרה לחוצה לא מסתובבת אליו

"אם זו הייתה טעות, אני רוצה לטעות כל הזמן" הוא צחק והיא נעלה את המגפיים שלה שותקת "היי..." הוא תפס בידה והיא סוף סוף הסתובהה אליו

"די ריאן, זה לא היה צריך לקרות, אני לא כזאת, זאת הייתה טעות" היא חזרה על עצמה וקמה, הוא נעמד מולה אחרי שלבש את הבוקסר ונשען על המשקוף עוצר מבעדה לצאת

"זה לא הרגיש כמו טעות! את לא חושבת?!" הוא התעצבן וצעק אבל היא נשארה אדישה

"זה לא ילך ריאן" היא אמרה בשקט והתחמקה מתחת ליד שלו, הוא רצה לרוץ אחריה אבל היה חייב להתלבש קודם, מה שהיא כבר הספיקה לעשות כשהוא ישן

*********************************

"איפה היית?! אני דאגתי לך!!" אמה של אמי צעקה עליה ואמי גילגלה עיינים עצבנית

"טוב שנזכרת..." היא אמרה והורידה את החולצה שלבשה מחליפה לחולצת בית ספר

"סליחה??" אמה שאלה עדיין עצבנית

"שש שנים שאת לא מתפקדת, אני לא צריכה שתצוצי עכשיו פתאום ותחליטי שבאלך לחזור להיות אמא שלי, אני מסתדרת טוב מאוד לבד" היא אמרה ויצאה בטריקת דלת

"אמי!!!" אמה צעקה אליה אבל אמי התעלמה והיא התחילה לבכות "אמי..."

*********************************

אמי ישבה על השולחן בכיתה לבד, מחברת את האוזניות במטרה להפעיל שירים, עד ששיר שהיא אוהבת התחיל להתנגן וחשבה שזה מהאוזניות אבל זה היה מהכריזה

*You are my fire
The one desire
Believe when I say
I want it that way

But we are two worlds apart
Can't reach to your heart
When you say
That I want it that way

Tell me why
Ain't nothin' but a heartache
Tell me why
Ain't nothin' but a mistake
Tell me why
I never wanna hear you say
I want it that way

Am I your fire
Your one desire
Yes I know it's too late
But I want it that way

Tell me why
Ain't nothin' but a heartache
Tell me why
Ain't nothin' but a mistake
Tell me why
I never wanna hear you say
I want it that way

Now I can see that we're falling apart
From the way that it used to be, yeah
No matter the distance
I want you to know
That deep down inside of me...

אמי נשפה עצבנית וריאן נכנס לכיתה "זה לא מצחיק אותי" היא אמרה והחזירה את האוזניות

"גם אותי לא" הוא נעמד מולה ותלש לה את האוזניות מהאוזן

"קיבלת את מה שרצית, אולי לך המשהו הזה לא אומר הרבה, אבל בשבילי זה משהו שכבר לעולם לא יחזור אליי, אז הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות עכשיו זה פשוט לעזוב אותי בשקט" היא קמה מהשולחן עצבנית בכוונה ללכת, אבל הוא הניח את ידו על השולחן משני צדדיה וחסם אותה

"מי אמר שזה לא אמר כלום בשבילי?!" הוא התעצבן, תפס אותה בירכיה, והניח אותה בחוזקה חזרה לשבת על השולחן

"אני ביקשתי ממך להפסיק!! למה לא פשוט הקשבת לי?" דמעה נפלה מעיניה והוא התרכך וניגב את דמעתה

"את רצית את זה אתמול בדיוק כמוני אמי..." הוא ליטף את הלחי שלה והיא הרכינה את ראשה

"אני לא רוצה את זה ריאן, אני סתם אפגע..." היא הורידה את ידו מהלחי שלה

"את לא רוצה לתת לזה צ'אנס? כי אני רוצה. מה שהיה אתמול לא היה סתם עוד משהו בשבילי, אני הרגשתי שזה היה יותר מזה... את לא?" הוא שאל והיא שתקה והרכינה את ראשה "תסתכלי לי בעיינים אמי, זה לא אמר כלום בשבילך?"

"זה אמר שלקחת את הדבר היחיד שכסף לא יכול להחזיר" היא קמה עצבנית שוב מתחמקת מהיידים שלו ופתחה את הדלת אבל הוא רץ אליה וסגר אותה חזרה "תן לי לצאת ריאן"

"לא" הוא ענה נחרצות והרים אותה על הכתף שלו חזרה לשולחן והעמיד אותה לידו רחוק מהדלת

"אמרתי כל מה שהיה לי להגיד" היא אמרה מביטה הצידה לדלת מחכה לרגע שתוכל לצאת

"אני לא" הוא אמר ורכן אליה לנשק אותה אבל היא עצר אותו

"לא" היא אמרה עם ידה על החזה שלו מרחיקה אותו בכוח, אבל לא היה לה הרבה סיכוי... אם מסתכלים על ממוצע השעות השבועי של ריאן בחדר כושר... וחמש שניות אחרי זה הוא כבר היה דבוק לשפתיים שלה שוב, הוא הניח את ידיו על גבה התחתון ולאט הוריד את ידיו, תפס אותה, והרים אותה שוב על השולחן נעמד צמוד אליה בין רגלייה "ריאן די" היא מילמלה מבעד לנשיקה אבל הוא התעלם

"תגידי שזה לא עושה לך כלום, תגידי ואת לא שומעת אותי יותר" הוא אמר מנשק לה את הצאוור

"אני... אני לא יכולה..." היא אמרה עוצמת את עיניה והוא נישק אותה שוב, הצלצול נשמע אבל הם לא שמו לב, המון ילדים נכנס לכיתה מביט בהם מצחקק, ילד אחד הוציא את הטלפון וצילם אותם מה שיצר פלאש ואמי וריאן התנתקו, ריאן התקרב לילד, חטף לו את הטלפון, וזרק על הרצפה

"בן זונה!! אתה יודע כמה זה עלה?!" הילד צעק אוסף חתיכות של הטלפון מהרצפה וריאן חזר לאמי ההמומה, תפס את ידה ומשך אותה למחוץ לכיתה

"אתה יודע שזה כנראה עדיין שמור לו כרטיס זכרון נכון?" היא אמרה והוא גירד בראשו עם ראש מורכן ושתק "אתה יודע שהוא עומד לפרסם את זה נכון?!" היא שאלה שוב וריאן סוף סוף הרים אליה את ראשה

"אופס?"

מצטערת שהפרק קצר יש לי ממש לחץ בלימודים ולא היה לי זמן לכתוב, דרך אגב, אני יודעת שבארצות הברית וזה אין ממש פורים אבל חשבתי אולי לעשות ספיישל לפורים, זה גם מתאים לי לעלילה, בקיצור תגידו מה דעתכם בקשר לספיישל עם תחפושות וזה ואם אתן רוצות פרק כזה