***נקודת המבט ולריה***
מצאתי עבודה חדשה, רק זמנית.. כדי שאוכל להמשיך לעזור טוב יותר בתשלומי הבית, מתברר שכספי האוניברסיטה שלי לא מספיקים מדי להכל... ולפתע נזכרתי במה שלוקאס אמר לי פעם, שלא יהיה מוכן לתת לי לשלם על הדברים האלה בכוחות עצמי, ולרגע עלה בי חיוך אבל אז שריטה קטנה בלב.
אז מצאתי את עצמי בבית הקפה, מהאלה שיש בדיוק עוד אחד כזה בקצה השני של הרחוב.. אין לי בעיה עם העבודה הזאת, היא לא קשה והיא לא תופסת לי יותר מדי זמן, את האמת שזה טוב, כי זה מסיח את דעתי מהכל. לרוב...
איתן ישב בבר הדלפק, בדיוק מול איפה שעמדתי כדי לקבל הזמנות של אנשים. הוא מגיע לכאן לפעמים משתי סיבות, גם כדי לבדוק שהכל בסדר איתי, והאמת שאנחנו החברה היחידה אחד לשנייה, ובעיקר כדי למלא את הבקשה של פרקר, שממשיך להדחיק בנו כל הזמן. איתן עדיין לא מצא דרך לפתור את זה. היו כמה פעמים שנשברתי, ובכיתי לאיתן את הנשמה. התחננתי ממנו שייתן לי לספר ללוקאס, וביחד נוכל לעבוד על פרקר, אבל איתן ידע שזה לא יעבוד, כי מאחורי התוכנית של פרקר חייבת להיות הצלחה שבאה לידי ביטוי בהפסד שלנו, הוא רוצה משהו שהוא יכול לקבל רק כשאנחנו נפסיד את שלנו..
לא רציתי להאמין לו ניסיתי לשכנע אותו למרות שידעתי שהוא צודק. אני יודעת שבסך הכל הייתי צריכה לסמוך עליו, וזה מה שעשיתי.
"ולריה" הסתכלתי לכיוון הכניסה כשראיתי את טום ובן נכנסים לחנות. הייתי מבולבלת כשהם התיישבו מולי על יד הדלפק. לא הבנתי למה הם נגשים אלי, אבל כשהסתכלתי על איתן הוא מיד קם, כשהבין שהם רוצים לדבר איתי, נתן לי נשיקה על הראש ויצא מבית הקפה.
"אנחנו צריכים לדבר איתך" הם התיישבו ועצרו אותי מלסדר את הקשיות על הדלפק. הסתכלתי עליהם בשקט, מחכה לשמוע מה יש להם להגיד.. יום אחד, בא לי רק יום אחד בלי שום קשר לכל מה שקורה. כנראה שזה יותר מדי לבקש.
"תקשיבי, ולריה.. " טום התחיל. "אני יודע שאת לא רוצה לשמוע על לוקאס עכשיו" הוא המשיך וידעתי בלב שאני כן רוצה.
"אבל הוא לא בסדר... ניסינו לדבר איתו אבל הוא כמו קיר" הוא סיפר ואני הסתכלתי עליו מבולבלת, על שניהם. "למה אתם מספרים לי את זה?" שאלתי מניחה את הידיים שלי על הדלפק.
"תדברי איתו" בן ביקש ואני כמעט צחקתי להם בפרצוף. "אני הבן אדם האחרון שהוא רוצה לראות" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מהדלפק מתכוונת לנקות שולחן של זוג שהתפנה אבל טום תפס לי ביד באגרסיביות ועצר אותי. "את טועה ולריה, את היחידה שהוא יקשיב לה" הוא אמר ואני נאנחתי, לוקחת את היד שלי בחזרה.
"תקשיבו. אני לא יכולה, אוקיי? ממילא הוא לא רוצה לראות אותי, שיעשה מה שהוא רוצה" יצאתי מהדלפק והתקדמתי לכיוון השולחנות שהייתי צריכה לנקות. "ולריה את חייבת לו את זה!" בן מיהר אחרי וסובב אותי בכוח כשצעק עלי.
"אמרתי לא!" צעקתי עליו, מנסה לא למשוך תשומת לב של אחרים בו זמנית. "אני מצטערת... אבל אני לא יכולה" חזרתי על עצמי רגועה יותר כשלא הבנתי מאיפה ההתפוצצות הזאת. בן הסתכל עלי מאופק לכמה שניות, ראיתי שהם כל כך כעסו עלי, אבל אז הוא וטום מיהרו ללכת משם..
שוב ושוב, כל פעם הקושי מחדש... אני עדיין לא מבינה איך זה עוד לא שבר אותי... המבט שלהם הפחיד אותי כל כך. אני יודעת שהיו לי עוד דברים על הראש, אבל לא ידעתי למה מהם להתייחס קודם.
YOU ARE READING
Badboy Theory
Romanceולריה, נערה בת 17, חכמה, חצופה ואפילו דיי ביישנית, שנשארה לבד לגור עם אביה, אחרי שאמה עזבה כשהייתה בת 6. היא מתמודדת עם אביה השתיין והשיכור עד שהם עוברים לעיר חדשה. החיים שלה משתנים לגמרי כשהבחור הלא נכון מתחיל להתעסק איתה. לוקאס, נער שמסתבך עם האנש...
